שבחי רבינו האר"י ז"ל
בזמן בחרותו היה במצרים, אמנם לידתו הייתה בירושלים בשנת רצ"ד לאלף השישי, עמו שכתב ב'עמק המלך'. ו'בשם הגדולים' להחיד"א כתב, ששמע מפי זקנים שנודע הבית שנולד רבינו וזכינו לראותו, ובספר 'חיבת ירושלים' כתב שהוא קרוב למדרש 'האור החיים' ואיש ואשתו לא יגורו בבית הנזכר.
כשנולד רבינו נתגלה אל אביו אליהו הנביא, ואמר לו, הזהר ביום מילתו של זה הנער שלא תמול אותו עד שתראה אותי עומד אצלך בבית הכנסת.
ובהגיע יום השמיני הוליכו את הנער לבית הכנסת למולו, והיה אביו מסתכל אם אליהו הנביא הגיע ולא ראה אותו, והשתהה חצי שעה ויותר וכל הקהל היו מתפלאים למה מעכב הברית וגערו בו, עד שבא אליהו ואמר לאביו שב על הכסא - וישב והילד על ידיו ובא אליהו וישב על גבי חיקו של אביו ותפס בו בשתי ידיו ומל המוהל ולא ראה שום אדם רק אביו, ולאחר המילה אמר לאביו קחהו כי אור גדול יצא ממנו לעולם.
רבינו נתייתם בקטנותו וירד לבית דודו רבי מרדכי פרנסיס, שהיה עשיר גדול ושם למד פלפול הגמרא, ובגיל 15 דודו נתן לו את בתו לאשה. ואחר נישואיו נתבודד עם רבי בצלאל אשכנזי שבע שנים ואחר כך נתבודד לבדו עוד שש שנים.
עוד הוסיף להתקדש בקדושה יתירה שבע שנים רצופות בבית אחד על יד הנילוס ולא היה מדבר עם שום אדם, ובערב שבת היה בא לביתו, ולא היה מדבר עם שום אדם רק עם אשתו דברים מוכרחים ובלשון הקודש דוקא, ושם זכה לרוח הקודש ולזמנים היה אליה הנביא מתגלה אליו ומלמדו סודות התורה.
ומן הראוי להביא מה שכתב החיד"א בספרו 'מדבר קדמות' מערכת א' אות כ"ו וזה לשונו: "ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י היה נטהר באפר פרה על יד אליהו הנביא והגם שלא ראית זה כתוב ליבי אומר לי שהרב לרוב ענוה העלים הדבר".
השגותיו
פעם בשבת פרשת בלק היה רבינו האר"י ישן ובא רבינו אברהם הלוי והיה רואה שפתותיו רוחשות בתוך השינה, כשנתעורר רבינו שאלו רבי אברהם הלוי מה למד בשנתו, שחק הרב ואמר מעיד אני עלי שמים וארץ אילו הייתי דורש שמונים שנה רצופות לא יכולתי לספר מה שלמדוני בפרשת בלעם והאתון.
עוד כתב מהרח"ו, שהרב היה יודע כל מעשה בני אדם ומחשבותם והיה מכיר בחכמת הפרצוף ובגלגולי בני אדם, והיה יודע מי מגולגל בעצים ואבנים בבהמות ועופות, והיה יודע שיחת עופות שיחת דקלים ובנענוע הנר וכל זה השיג על ידי חסידותו פרישותו וטהרתו וקדושתו מזמן קטנותו.
פטירתו
פעם הלך רבינו עם תלמידיו לציון שמעיה ואבטליון ואמר להם בני שמעיה ואבטליון צוו עלי לומר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות, וכתב מהרח"ו ומרוב טיפשותנו לא היה בנו דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עברו ימם מועטים והתבקש הרב בישיבה של מעלה ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף.
באשר לגיל פטירתו של רבינו, יש פולמוס גדול. בספר 'ישמח משה' פרשת בלק כתב שרבינו חי ל"ד שנים ותיקן את בלעם הרשע והוא דבר פלא.
ובספר 'תורת יעקב' לרבי יעקב חיים סופר העיר על זה שנודע שרבינו האר"י נפטר בגיל ל"ח שנה וכן כתב בספר 'טוב מצרים' ועיין עוג בשם הגדולים להחיד"א כתב שהאר"י היה ניצוץ משה רבינו.
ספריו
רבינו האר"י לרוב חכמתו לא היה יכול לכתוב מרוב עומק ומהרח"ו כתב את שמנת השערים הלא הם: א - שער הפסוקים. ב - שער המצוות. ג - שער הגילגולים. ד - שער מאמרי רז"ל. ה - שער מאמרי רשב"י. ו - שער הכוונות. ז - שער היחודים. ח - שער רוח הקודש וכמובן הספר הקדוש ספר 'עץ חיים' אשר הוא יסוד לכל חכמת הקבלה.
ושמעתי מידידי הגאון ר' דן מחבר, רמז נפלא, יצחק לוריא ראשי תיבות י'גלה צ'דיק ח'כמת ק'בלה ל'עולם ו'רק ר'אויים י'שיגו א'ותה .עוד רמז - האר"י ר"ת ה'א א'ב ר'בינו י'פטר.
עוד רמז יש על רבינו בפסוק גם 'כי אשב בחושך אור לי היינו גם בתקופת הגלות אור לי', אותיות לוריא ה' גילה לנו את חכמת הקבלה.
בספר תוכחת חיים להגר"ח פלאג'י כתב שרבינו האר"י חזר בנשמת הרש"ש
ומרן פוסק הדור הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, היה מזהיר שאין ללמד קבלה לאנשים שאינם ראיים וכל שכן לנשים שאין שייכת להם חכמה זו, והמלמד אנשים שאינם ראויים הרי זה מוסר את התורה ביד הסטרא אחרא, ה' יצילנו, ולכן צריכים להיזהר לא ללמד אנשים שאינם ראויים.
מקום קבורתו בצפת, והרבה עולים לפקוד את ציונו, והשמועה אומרת שרבינו הבעל שם טוב הועבר ליד קבר האר"י ז"ל. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן כן יהיו רצון.