1.
הבעל התניא (פרק י"ח) כתב: "אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל, מוסרים נפשם על קדושת ה', על הרוב, וסובלים עינויים קשים, שלא לכפור בה' אחד, ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה', וגם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל... אלא בלי שום דעת והתבוננות, רק כאילו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד... והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש".
2.
ברכה בשעת קידוש השם – בספר השל"ה הקדוש (שער האותיות א' אמת ואמונה): "נראה בעיני, מי שבא לידו קידוש השם... שמפורסם לעשרה בני ישראל, אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצוונו לקדש שמו ברבים', כדין הרבה מצוות עשה שמברכין על קיומן". וכן מצאתי בתשובת רבי מנחם רקאנטי (סי' ע').
3.
מקום שנהרג על קידוש השם – בתוספתא (מעשר שני פ"ה): "מקום הרוג מציינין אותו בדם".
4.
דם קדושים אינו נכסה – בספר חסידים (סימן תמ"ט): "בית שנהרגו בו על קידוש ה', והדם על הקירות – בעל הבית לא יטח עליו סיד... 'ארץ אל תכסי דמי'... הרי כל זמן שאין הדם מכוסה הקב"ה נוקם, וכשמכוסה אינו ממהר לנקום... כל זה בספר הכבוד".
5.
נקמת דם נרצח – במדרש רבה (דברים ב', י"ז): שני אחים, אחד הרג את רעהו. האם שמה דם הנרצח בכוס, ובכל יום ראתה שתוסס. עד שפעם אחת שתק – והבינה שהרוצח נהרג, לקיים "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". וכן הובא בזוהר (פרשת מח).
6.
אשה שבעלה נהרג על קידוש השם – בספר הפרנס (סי' קכ"ה): "מי שנהרג על קידוש השם ועל יחוד השי"ת וכו' – אשתו לא תנשא עולמית, משום כבוד שמים ומשום כבודו".
7.
עשרה הרוגי מלכות – רבינו בחיי (בראשית מ"ד י"ז): "עלו לשלום אל אביכם" רמז לעשרה הרוגי מלכות אשר עלו לשלום אל אביהם שבשמים, אחר שנתלבנו ונצרפו מחטאו של יוסף.
8.
אין מרגישים יסורים – בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (כרך ג' דפוס פראג סי' תקי"ז): "מאחר שגמר אדם בדעתו למסור את נפשו על קידוש השם, מכאן ואילך כל מיתה שעושים לו – אינו מרגיש כלל... ותדע שכך הוא – שאין לך אדם בעולם שנוגע באש ואינו צועק, ואנו רואים קדושים שאינם צועקים כלום!"
9.
מחילת עוונותיהם – בילקוט שמעוני תהלים (ע"ט, רמז תתכ"ה): "נתנו את נבלת עבדיך... בשר חסידיך... כיון שהדין נעשה בהם – נעשו חסידים. וכן אמרו בסנהדרין (מז א')... עבדיך – מחוייבי דינא מעיקרא, וכיון דאיקטל – קרי להו עבדיך"
10.
אבלות על מוסרי נפש – בספר "הפרנס" לתלמיד מהר"ם מרוטנבורג, בשם ספר "המקצועות": "כל ישראל חייבים לקרוע עליו, ולהתאבל עליו, ולהספידו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות; ואשתו לא תינשא עולמית משום כבוד שמים ומשום כבודו. ואם נשאת – לא תצא". (כידוע, לא נפסק כן להלכה – אך מתוך דבריו ניכר גודל קדושת מוסרי הנפש בישראל).