רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש זצ"ל נולד בעיר סיביליה שבספרד כבן למשפחת מיגאש שהיתה משפחה אצילית שמוצאה מגרנדה (מיגאש לפי חלק מהחוקרים פירושו 'הגדול', כינוי הניתן למשפחה בעקבות אבות המשפחה החשובים). לידתו היתה באדר א' בשנת ד"א תתל"ז לאביו רבי יוסף שהיה 'תלמיד חכם ונשוא פנים'.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בצעירותו למד תורה מפי אביו ומפי ר' יצחק ב"ר ברוך אלבליה וכשהגיע הרי"ף לאליסנא שבספרד הלך רבינו ללמוד בישיבתו כשהוא בן י"ג שנה ושם למד י"ד שנה. הרי"ף העריכו מאוד ואף ייעדו להיות לו לממשיך לאחר פטירתו כשהוא כבן כ"ז שנים בלבד.
לרבינו תלמידים רבים ביניהם רבי מיימון הדיין, אבי הרמב"ם. על הרמב"ם עצמו ישנו פולמוס האם היה תלמידו ולמד מפיו תורה ממש או שכיון שהיה רבו של אביו קראו הרמב"ם רבו שלו. אך איך שלא יהיה, הרמב"ם עצמו ראה בר"י מיגאש גדול מופלג בדורו ואף כתב עליו את המשפט הנודע: "...עד רבינו יוסף הלוי (הר"י מיגאש) כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך כמנהגו ודרכו".
לפי המסורת נפטר רבינו לבית עולמו בל' ניסן ד"א תתק"א כשהוא כבן שישים וארבע שנים בעיר אליסנה (לוסנה כיום) שבמחוז קורדובה בספרד.
חיבוריו
רבינו חיבר חיבורים רבים אך מעטים נותרו לנו מהם לברכה, להלן רשימה חלקית מספרי רבינו:
מגילת סתרים - ביאורי סוגיות בעניינים שונים
חיבור יפה בכל המצוות - חיבור על סדר תרי"ג מצוות, לא נותר בידינו.
פירוש האותיות וצורתן - פירוש בדרך קצרה על האותיות וסוד צורתן, לא נותר בידינו.
חידושים על מסכתות הש"ס - פירוש על מסכתות: שבועות, בבא בתרא, שבת (לא נותר), ראש השנה (לא נותר), כתובות (לא נותר), גיטין (לא נותר), קידושין (ליקוטים ממנו מובאים בפירוש הרב חננאל ב"ר שמואל על הרי"ף), בבא קמא (נדפסו ליקוטים ממנו), בבא מציעא (לא נותר), סנהדרין (לא נותר ומוזכר ביד רמ"ה), עבודה זרה (לא נותר), סדר קדשים (הזכירו רבינו באיגרת לחכמי נרבונא), שאלות ותשובות (חלקן נדפס בשו"ת בו אנו עוסקים).
על הספר
שו"ת הר"י מיגאש נתפרסם רק לאחר פטירת רבינו (י"א שלושים שנה ויש שאומרים תשע שנים). התשובות היו בידי רבים מהראשונים והובאו כאבני יסוד בהלכה. בחיבור ישנן תשובות העוסקות בפסק הלכה ויש העוסקות בפרשנות. התשובות עצמן נועדו לכלל ישראל ונכתבו הן למורי ההוראה והן ליחידים ששאלו. במקור התחבר הספר בערבית ותורגם בהמשך ללשון הקודש.
מתורתו
הקפת המזבח בסוכות
רבינו נשאל (סימן מג) כיצד נאמר שהיו מקיפין ישראל את המזבח בסוכות בעת ההושענות הרי בן אולם למזבח הוא מקום כהנים ואין רשות לישראל להיכנס לשם. ועל כך השיב רבינו כי מקיפין ששנו במשנה אין הכוונה בהקפה דרך סיבוב אלא בהקפה בעמידה, והוא שהיו ישראל עומדים מצד אחד וכהנים מצד שני בין אולם למזבח ויחד היו מקיפין בזה שיצרו מעגל מקיף, וכשהיו צריכין להקיף שבע פעמים היו מתפזרין ומתקבצין שנית. והביא שכך פירשו הגאונים בתשובותיהן.
הקמת ישיבה על קבר ת"ח
הקשו לרבינו (סימן מז), כיצד יש ליישב את האמור בגמ' (ברכות ג ע"ב) 'אין אומרין בפני מת אלא דבריו של מת, הני מילי בדברי תורה' שמשמע שאין לומר ד"ת על קברו של נפטר והוא משום לועג לרש, ומאידך שנינו (ב"ק טז ע"ב) 'וכבוד עשו לו במותו, מכאן שהושיבו ישיבה על קברו' משמע שהיו עוסקים בדברי תורה על קברו של הנפטר. ויישב הרב שאם היה הנפטר תלמיד חכם ובעל ישיבה בחייו ובני ישיבתו רוצים לכבדו לאחר מותו וליישב לפני קברו כדרך שהיו יושבים בחייו ולומר שמועות מפיו, מותר ואין בכך משום לועג לרש, שכן יש למת כבוד גדול בכך. אך אם לא היה הנפטר תלמיד חכם או שהיה תלמיד חכם אך העוסקים בתורה על קברו אין כוונתם לכבודו אלא לצורך עצמם, במצב כזה אמרינן דאיכא 'לועג לרש'.
ועוד כתב לחלק, שאם מיירי באחד או שניים שישבו ללמוד על קברו של מת אין זה נקרא ישיבה ואין בזה דרך כבוד למת. אבל אם היו רבים יושבים ולומדים תורה על קברו יש בכך כבוד למת ומותר.
חבוש על דיני ממונות, אם אומר הגומל לכשישתחרר
נשאל רבינו (סימן צ) האם מי שנחבש על חוב או מס הקצוב שלא שילמו והשתחרר, האם יש לו לברך הגומל או שמא רק חבוש היושב על דיני נפשות יברך הגומל כשישתחרר. והשיב הרב שהואיל וחבוש על דיני ממונות גם כן נחשב ל'לא מושל בנפשו' לכן יברך כשישתחרר, ובפרט אם היתה חבישתו על שלא פרע מה שעליו ממס קצוב שלא היתה ידו משגת לפרוע ולאחר זמן זימן ה' לידו ופרע, ראוי שיברך על כך. ובפרט שלא חילקו חז"ל ואמרו חבוש סתם, דעל כל דבר במשמע.
מי שכינה חברו ואבי חבירו דרך גנאי בכמה כינויים מה דינו
נשאל רבינו (סימן צד) על מי שאמר לחבירו 'רשע בן רשע, ממזר בן ממזר, טמא בן טמא' ולא השיבו המתחרף דבר ויש על כך עדים, מה דין המקלל. והשיב רבינו שהמחרף חבירו חייב שני מלקויות על שכינה לאחר 'ממזר בן ממזר' וחייב נידוי עד שירצהו על שקראו 'טמא בן טמא ורשע בן רשע' וכמו שאמרו בגמ' 'הקורא לחבירו ממזר, סופג את הארבעים. רשע, יורד עימו לחייו' (קידושין כח ע"א), והטעם שחייב פי שניים במקרה שלנו הוא לפי שקילל שניים, האדם ואביו. אך הקשה שלכאורה אם האב ממזר וודאי שיהיה בנו ממזר ולמה יחייבוהו שניים, אין פה אלא גידוף אחד. ויישב שכיון שהקדים הבן בגידופו וקראו ממזר ורק לאחר מכן כינה גם אבין ממזר באומרו גם 'בן ממזר' לכן חייב, שאפשר שיהיה הבן ממזר ולא יהיה האב ממזר וכשקראו לאב לאחר מכן התחייב שניים. והוסיף שם שלפי זה אם היה מגדף האב ולאחר מכן הבן לא היה מתחייב אלא אחד.
הלומד הלכה מתוך ספרי התשובות ולא מתוך תלמוד האם מותר לו להורות
נשאל רבינו (סימן קיד) האם מי שלא קרא מעולם הלכה עם רב ואינו יודע דרך הלכה ולא פירושה וקריאתה, אלא שראה הרבה מתשובות הראשונים ז"ל וספרי הדיינים האם יוכל להורות בנידון אחד שראה בתשובות או שאין לסמוך עליו. והשיב רבינו שעדיף מי שמורה מתוך תשובות הגאונים מאלו המורים הוראה ואין בהם לא ידיעת תשובות הגאונים ולא הבנת ההלכה כתיקנה. וזה משום שיש רבים שמדמים להורות מעיון הלכה ומחוזק עיונם בתלמוד, ויש למונעם מזה, לפי שאין בזממנו מי שיכול להורות מעיונו כבזמן חכמי התלמוד מבלי לעמוד על דעת הגאונים ז"ל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך המורה מתוך תשובות הגאונים, אפילו שאינו מבין בתלמוד, הוא עדיף ממי שחושב שמבין בעצמו בתלמוד ומורה מעיונו ללא ראיות מהגאונים. שכן המורה על פי הגאונים כעושה על פי בית דין הגדול המומחה לרבים ובפרט שתשובתם קצרה וההלכות בחיבוריהם פסוקות וברורות.
מקור: לצורך הכתיבה עשיתי שימוש בין היתר במבוא לשו"ת הר"י מיגאש שבשו"ת שבהוצאת מכון ירושלים.