אני זאב, בן 36, גר בבני ברק, ואני מנהל חיים שרוב האנשים היו מתארים כ"טירוף מוחלט" או "סדנת הישרדות 24/7".
בבוקר אני אברך, לומד ומתעמק. ובערב? אני הופך לסופר סת"ם - משרטט אותיות קדושות, עם קולמוס ודיו, על קלף. עבודה שמצריכה ריכוז של צוללן בעמקים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יש לי את יערה - אשתי, המלאך הקונדיטורי שלי, שגם היא בת 36, והיא קונדיטורית מצליחה שמשגעת את כולם עם הריחות והיצירות שלה.
האנרגיה הפרועה
ועכשיו, מה שבאמת הופך את הבית שלנו לפארק שעשועים: שבעה בנים! כן, שבעה. לא אחד, לא שניים. שבעה! כשמישהו שואל אותי "מה שלומך?" אני עונה: "כרגע חמישה רגועים. תודה ששאלת!".
הבנים האלה הם מכונות אנרגיה בלתי נדלות. כשהם צעירים, היכולת שלהם להקשיב היא קצרה יותר מהדרך שבה אני שולח אותם לשטוף ידיים. אתה מנסה לדבר איתם על משהו רציני, והם כבר מטפסים על דלת המקרר.
בשלב מסוים, הבנתי שאם אני נלחם בשובבות, אני נלחם במשהו בסיסי בתוכם. זה כמו לנסות לכבות שריפה עם בייגלה. זה לא עובד! התובנה הגדולה שלי הייתה: השובבות שלהם היא רק צורה לא מנומסת של לבקש 'בבקשה תְּתַעֲלוּ לִי את האנרגיה המטורפת הזו!'.
ברגע שהפסקתי לראות בהם "ילדים רעים" והתחלתי לראות בהם "מוחות מבריקים שמחפשים במה", הכל השתנה.
בסוף היום, כשאני מגיע הביתה, יערה, שהייתה אחראית על הבצק והבלגן גם יחד, עם מצבר ריק. זה הרגע שבו אני נכנס, מוחא כפיים ואומר: "תם עידן הקונדיטוריה, מתחיל עידן הסופר!".
אני לוקח פיקוד: מקלחות בטיימינג צבאי, ארוחת ערב מהירה, ואז אני נכנס למחסן שלי עם הקלף והדיו. יערה, אישה חכמה, הבינה מהר מאוד: השעות האלה זה לא "תחביב", זו פרנסה. אז היא דואגת לשקט. היא יודעת שאני חייב לעמוד ב"הספקים" של הכתיבה, בדיוק כפי שהיא חייבת לעמוד בזמני האפייה.
שבת חורף: מבלגן, למעבדת האושר
הקושי האמיתי הגיע עם לילי שבתות החורף הארוכות. פתאום, בסעודה של ליל שבת, כולם נמתחים כמו מסטיק ישן. שירים, דברי תורה, ואתה רואה את העיניים שלהם מתכווצות מעייפות ומשעמום. וכל אחד רוצה את אבא שלו - פנוי, מחויך, וקרוב – ודורש את כל הלב שלך לעצמו. לחלק את הלב לשבעה? זה בלתי אפשרי!
במקום לחשוב "איך אני מעיף אותם לישון?", החלטתי להפוך את השבת לנקודת השיא של השבוע!
האסטרטגיה המתוקה: אני הולך לקניות וקונה את כל ה"אסור" השבועי: חמצוצים, ממתקים, פיצוחים. אני משקיע זמן לבחור משהו מיוחד לכל אחד. זהו שוחד מתוק שמשתלם: הם מחכים לשבת, זה עבורם תדלוק יוצא דופן.
הסעודה הרשמית? שעה אחת, לא דקה יותר! ואז ברכת המזון. והרגע? הופך להיות "חגיגת הילדים הרשמית"! הפירות היפים, הממתקים, הכל מסודר בטוב טעם. כל אחד אומר חידוש תורה, כל אחד מספר בדיחה (ואני מתפוצץ מצחוק גם אם היא לא מצחיקה). ואז... "מרדף המשטרה הגדול"! אני רודף אחריהם בבית, שורף להם את כל האנרגיה שנותרה.
הטשולנט
כשהקטנים הולכים לישון, אני מבהיר לגדולים: "עכשיו זמן אבא! שקט מוחלט!", ואני חוזר ללמוד או לקרוא משהו מעניין. לאחר שעתיים: הפרס הגדול מכולם - טקס הטשולנט הלילי! יושבים סביב השולחן, עם הצ'ולנט של יערה והקישקע המיוחד שלה, והקולה שהוצאה מהמקפיא רגע אחד לפני שהיא קופאת נפתחת הקול רעש גדול.
אחרי שחטפו את מכת הפחמימות והסוכר, הם פשוט צועדים לבד למיטות.
התוצאה? אנחנו לא צריכים לשכנע אותם להישאר בבית. הם פשוט אוהבים את השבת שלהם. הכל שקוף, ויש רגעים של צחוק, והם יודעים שפה מותר לדבר על הכל, אלו הרגעים הכי משמעותיים להם בכל השבוע.
אז איך להפוך ל"זאב" של הבית שלכם?
הקדימו רפואה למכה - אתם רואים שהילדים כבר הפוכים בליל שבת, תסיימו עם הסעודה. אל תתנו להם להרגיש שהם לא עומדים בקצב. תנו להם לחוש את השבת בצורה נכונה לגיל שלהם.
הפכו איסור לפינוק טקסי - זהו מהם הדברים שבמהלך השבוע אתם אוסרים או מגבילים (ממתקים, שתייה ממותקת, שעת שינה מאוחרת). הפכו אותם ל"פרס הטקסי" של סוף השבוע.
זהירות מהיצר הרע של ליל שבת – יש יצר הרע מיוחד לליל שבת, הוא פשוט ממתין כל השבוע לראות אותנו נופלים לידיו כפרי בשל. לנו אסור לתת לו ליהנות מזה וחשוב לתת לו ללכת לישון רעב. בואו ננסה לגלות סבלנות ברגעים הללו, כי בדיוק בגלל דברים קטנים הכל יכול להתהפך.
דחו הערות לפעם הבאה – אתם רוצים ממש עכשיו להעיר למי מילדיכם, זהו רגע כזה שאתם חושבים שאם עכשיו לא תעירו ולא תעוררו, אתם עושים פשע בחינוך הילדים. אז זהו, שממש ממש, אבל ממש: לא! מה שצריך לעשות זה, להיצמד למילים שקראתם שעה לפני, בשיר השירים: תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ.
• • •
לסיום, אני מבקש לשתף משהו חשוב: לאחר ההכנות וההשקעה שהזכרתי קודם שאני עושה בכל יום שישי לקראת שבת, יש תפילה אחד שאני רואה בזכותה את לב-ליבה של ההצלחה שלי בכל שבת. אני מקפיד לומר את תפילת ה"יהי רצון" הידועה, תפילה שכל מילה בה נוגעת בנימי הנפש ומדגישה את ייחול השלום והאהבה בבית. מי שמתבונן בה לעומק, מגלה עד כמה היא רוויה בכוונה טהורה ובכוח של פיוס, שלווה וברכה.
הממתקים, ההכנות, וכל הסידורים הלוגיסטיים הם רק ההשתדלות - אבל בסוף דבר, עיקר הכוח הוא בתפילה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אני יכול לקבוע בבירור: בין השבת כשאני אומר אותה, ובין השבת שאני לא אומר אותה, יש הבדל עצום. התפילה הזו היא תפילה בזמן רגיש ומסוגל מאוד, והיא מסוגלת לשנות ולקבוע את השבת שלנו, כי בסוף הכל תלוי בתפילה שלנו.
אני מצרף אותו כאן, שווה להדפיס:
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקי וֵאלֹקי אֲבוֹתַי, עַל כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי וְעָם כָּל בְּנֵי בֵּיתִי, וְעָם כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ בְּנֵי בְרִיתִי. וּבְרוּכִים הֵם מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים שֶׁעֹשִׂים רְצוֹנֶךָ. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, בָּרְכֵנִי בַשָּׁלוֹם. וְתִפְקֹד אוֹתִי וְאֶת כָּל בְּנֵי בֵיתִי וְכָל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. מֶלֶךְ עֶלְיוֹן עַל כָּל צְבָא מָרוֹם, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, אֲחַלֶּה פָנֶיךָ הַמְּאִירִים, שֶׁתְּזַכֶּה אוֹתִי וְאֶת כָּל בְּנֵי בֵיתִי לִמְצֹא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל בְּנֵי אָדָם וְחַוָּה וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ, לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת מִתּוֹךְ רֹב שִׂמְחָה, וּמִתּוֹךְ עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וּמִתּוֹךְ מִעוּט עֲוֹנוֹת. וְהָסֵר מִמֶּנִּי וּמִכָּל בְּנֵי בֵיתִי וּמִכָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כָּל מִינֵי חֹלִי וְכָל מִינֵי מַדְוֶה וְכָל מִינֵי דַּלּוּת וַעֲנִיּוּת וְאֶבְיוֹנוּת. וְתֶן בָּנוּ יֵצֶר טוֹב לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְיִרְאָה וּבְאַהֲבָה. וְנִהְיֶה מְכֻבָּדִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, כִּי לְךָ נָאֶה, כִּי לְךָ יָאֶה. אָנָּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, צַוֵּה לְמַלְאָכֶיךָ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, שֶׁיִּפְקְדוּנִי בְּרַחֲמִים וִיבָרְכוּנִי בְּבוֹאָם לְבֵיתִי בְּיוֹם קָדְשֵׁנוּ. כִּי הִדְלַקְתִּי נֵרוֹתַי וְהִצַּעְתִּי מִטָּתִי וְהֶחֱלַפְתִּי שִׂמְלוֹתַי לִכְבוֹד יוֹם הַשַּׁבָּת, וּבָאתִי לְבֵיתְךָ לְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ שֶׁתַּעֲבִיר אַנְחָתִי, וָאָעִיד אֲשֶׁר בָּרָאתָ בְּשִׁשָּׁה יָמִים כָּל הַיְצוּר, וָאֶשְׁנֶה. וַאֲשַׁלֵּשׁ עוד לְהָעִיד עַל כּוֹסִי בְּתוֹךְ שִׂמְחָתִי, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי לְזָכְרוֹ וּלְהִתְעַנֵּג בְּיֶתֶר נִשְׁמָתִי אֲשֶׁר נָתַתָּ בִּי. בּוֹ אֶשְׁבֹּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי לְשָׁרְתֶךָ, וְכֵן אַגִּיד גְּדֻלָּתְךָ בְּרִנָּה. וְשִׁוִּיתִי ה' לִקְרָאתִי שֶׁתְּרַחֲמֵנִי עוֹד בְּגָלוּתִי לְגָאֳלֵנִי, וּלְעוֹרֵר לִבִּי לְאַהֲבָתֶךָ, וְאָז אֶשְׁמֹר פִּקּוּדֶיךָ וְחֻקֶּיךָ בְּלִי עֶצֶב, וְאֶתְפַּלֵּל כַּדָּת כָּרָאוּי וּכַנָּכוֹן.
מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם. בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם, וְאִמְרוּ בָּרוּךְ לְשֻׁלְחָנִי הֶעָרוּךְ. וְצֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה.
שבת (חורף) שלום ומבורך.
0 תגובות