סיפר לי חבר מנהל מוסד כי היה לו תרומה של עשר אלף ₪ כל חודש מתורם שביקש להיות 'בעילום שם'. לפני כחודש, התורם יוצר קשר ומודיע על הפסקת התרומה כי תרם מאה אלף ₪ למקום אחר. אחר כך שמעתי ממשיך מנהל המוסד לספר, שהתורם 'בעילום שם', הוזמן לערב זיכרון יוקרתי, עם הרבה אנרגיה בטעם של כבוד, בו חילקו לתורמים נר לעילוי נשמת בבא סאלי עם ברכת מרן שליט"א, ולקולות צלילי המוסיקה גם 'התורם בעילום שם' הצטרף לתורמים בגלוי, ולעיני אלפי איש תרם מאה אלף ₪ . וסיים איש שיחי בתהייה, להיכן נעלם הרצון להיות תורם 'בעילום שם'!?
אז נכון, לתרום 'בעילום שם' זה הכי לשם שמיים, אך גדול הדור העדיף 'לא לשם שמים'. וכך סיפר מנהל רשת כוללים מפורסם בקולו, שמרן הרב שטיינמן שאל אותו 'כמה לשם שמיים יש בעשיה שלו'? והשיב אולי חמש אחוז. וגדול הדור השיב לו: 'חבל' והסביר: אם היה לך עוד חמש אחוז שלא לשם שמים היה עוד 'כולל'!
תרומה 'בעילום שם' היא תרומה מעולה. אבל אנחנו חיים בעולם, שאנרגיה בטעם של כבוד, גורמת לאנשים לפתוח את הכיסים, עד כדי שהרשב"א כתב 'מצווה לפרסם עושה מצווה' כי בעולם של כבוד דווקא 'לא לשם שמיים' יכולה להתרים את התורם לאורך שנים, בתרומות טובות.
עם זאת, יש אנשים שמצווה עליהם לתרום 'בעילום שם' דוגמת אסתר המלכה ממגילת אסתר שידעה בבהירות, מתי מעשיה לשם שמיים. ומתי 'בשם' הלשם שמיים זה ממש 'לא' לשם שמיים! וזה המשמעות של השם 'מגילת אסתר' כי 'מגילה' לשון 'גילוי'. ו'אסתר' לשון 'הסתר'. לפי שאסתר רוממה את העשייה המסתתרת 'בשם' הלשם שמיים, למקום שיהיה 'באמת' לשם שמיים.
לדוגמא, אסתר יכלה לשקר את עצמה, בשם הלשם שמים, שלטובת עם ישראל, נכון לענות לבקשת המלך, ולגלות לו, מאיזה עם באה ואת מקום הולדתה! אבל לא! ליבה היה מסור ברשותה, טהרת השיקול דעת שלה הורה לה, 'לא להגיד לאחשוורוש את עמה ואת מולדתה'. ונשארה בהסתרה מוחלטת 'כי כן ציווה עליה מרדכי'. לכן, מי שכולו לשם שמיים כמו אסתר, ראוי הוא לשבח, ומצווה עליו לתרום בעילום שם.
לסיכום: ראוי 'לפרסם עושה מצווה' וזו סגולה בדוקה ומנוסה, לתרומות טובות, לאורך ימים ושנות חיים! אז האם עדיין נתרום בעילום שם? כנראה תלוי בשאלה האם עדיף 'לא לשם שמים', או דמיונות בשם 'לשם שמים'! ומה איתנו? נקודה למחשבה
הצגת כל התגובות