קמצא, בר קמצא ורבאיי קונסרבטיבי / מאמר

(צילום: שאטרסטוק)

מה הסיפור של "בר קמצא"? ומה עלינו להפיק ממנו?

שאלה לי אליך, "בר קמצא": נכון, העליבו אותך פגעו בך ורמסו אותך לעיני כולם, גרשו אותך בבושת פנים מהחתונה. אבל בגלל זה אתה הולך להחריב את ירושלים והמקדש? מה נסגר איתך? אתה שפוי?.

אמנם איננו מכירים ממש את "בר קמצא", אבל לפי התוצאה הטראגית שהמיט עלינו "בר קמצא" חייבים לומר שהוא היה כנראה איש מופקר מושחת ורע מעללים, ולכן כאשר פגעו בכבודו הוא הלך והביא את הרומאים על ירושלים.

באותה תקופה - שלהי הבית השני - היו כמה כתות שפרשו מחכמי ישראל, "צדוקים" "ביתוסים" "איסיים", אולי אותו "בר קמצא" היה מאותם קבוצות שקראו תיגר על ההגמוניה של חכמי ישראל ה"פרושים", ועכשיו הכל מובן.

מובן למה העשיר גירש בבושת פנים את "בר קמצא" שהרי הוא - העשיר - היה חרדי הכפוף למרותם של חכמי ישראל ה"פרושים", אף הם פיארו את חתונתו בהשתתפותם. העשיר מוכן לשלם הרבה כסף עבור עקרונותיו ואמונתו, לכן הוא לא מוכן שעבריין מושחת כזה כמו בר קמצא ישתתף בסעודה. מהאי טעמא מובן גם למה שתקו חכמי ישראל לנוכח החרפה והביזיון שהעשיר המיט על "בר קמצא".

ועל זה - מין קנאות דתית שכזו - נחרב בית המקדש!

כל מחלוקת שהיא, אם רק נכניס לתוכה מימד אידאולוגי, היא תתנפח למימדים עצומים, וכפי שאמר בעל התניא: "הרחמן יצילנו ממחלוקת שהיא לשם שמים" כי "מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" היא תמשיך הלאה והלאה כי איזה צד יהיה מוכן להודות בטעותו? מילא על הכבוד שלי אני מוכן לוותר, אבל "כבוד שמים"...

ומזה עלינו להפיק מזה לקח חשוב.

ובהקדים סיפור מפעים שסיפר הרב שמעון שיחי' לזרוב (כפר חב"ד גיליון 1863): בנו של אחד מבעלי התשובה שלי עמד להתחתן עם בתו של ראביי קונסרבטיבי, והוא ביקש ממני שאסדר קידושין. ממש לא רציתי, היה בצער גדול... כאשר ערכו את ה"תנאים" הציג אותי אבי הבן לפני מחותנו הרב הקונסרבטיבי. למרבה הפתעתי הוא אומר לי: בזכות הרבי שלך נשאתי לרעייתי.

התפלאתי מאוד, וכך הוא סיפר: אבא של אשתי גר ברחוב איסטערן פארקוויי בסמיכות ל-770, לאחר שאשתי החליטה שהיא רוצה להתחתן איתי, הביעו הוריה התנגדות חריפה לרעיון שביתם תתחתן עם רבאיי קונסרבטיבי. בשלב מסויים אמרה האמא: יודעת מה? ברחוב שלנו נמצא הרבי מליובאוויטש נשאל אותו ומה שיגיד כך תעשי.

הסכימה הבת והם קבעו תור ליחידות. כאשר נכנסו ליחידות הם סיפרו לרבי שהבת רוצה להתחתן עם רבאיי קונסרבטיבי והם - ההורים - מתנגדים לרעיון. שאל הרבי: האם הוא שומר שבת? - כן. האם הוא מקפיד על כשרות המאכלים? - כן. האם הוא מבטיח לשמור על טהרת המשפחה? - כן. אם כך - אמר הרבי להורים - אל תמנעו את השידוך הזה.

אותו רבאיי היה מטובי התלמידים בסמינר התיאולוגי הקונסרבטיבי של ארה"ב, בשלב מסויים הוא החל ללמוד תניא עם הרב בערל בוימגארטן ע"ה. לימים הוא נהיה מנהל הסמינר בעצמו, וכל חייו הוא הכיר טובה לרבי שראה את הניצוץ הטוב שבו.

עוד סיפר הרב לזרוב שהיה רבאיי קונסרבטיבי בשם דוב זלוטניק, גם הוא השתתף בשיעורי התניא של הרב בוימגארטן. כאשר הרב בוימגארטן ערך חתונה לאחד מילדיו, הגיע הלז לקראון הייטס, מקובל שם שאת החופה עורכים סמוך ל-770, בסיום החופה הרבי יצא מ-770 והרב בוימגארטן הציג את רבאיי דוב זלוטניק לפני הרבי וציין שבאחד מדרשותיו האחרונות הוא דיבר על טהרת המשפחה וזה התקבל בציבור.

אמר הרבי לרבאיי דוב זלוטניק: אם כך, תדאג להדפיס את הדרשה. הוא הודה לרבי בנימוס, וענה שאינו נוהג לפרסם את דרשותיו בכתב.

כעבור כמה ימים הוא מקבל טלפון מהמזכיר של הרבי - הרב חדוקוב - הרבי שואל מה מתקדם בענין כתיבת המאמר והוצאתו לאור? הוא השיב גם הפעם שכבר אמר לרבי שאינו נוהג להעלות את דרשותיו על הכתב, ושוב הודה בנימוס.

חלף חודש ושוב התקשר הרב חדוקוב: הרבי שואל מה עם כתיבת המאמר והדפסתו? הבין רבאיי דוב זלוטניק שהענין רציני ואכן התיישב לכתוב ושלח את המאמר לספר הדרשות המוצלחות של השנה, לאחר הוצאת הספר הוא שלח העתק מדרשתו לכל הרבאיי'ס הקונסרבטיבים ברחבי ארה"ב. לאחר תקופה התברר שהמאמר שלו נבחר להיות המאמר הטוב ביותר של השנה וזה פעל להרבות בניית מקוואות ברחבי ארה"ב.

ומכאן להוראה:

נכון, יש אידיאולוגיות. נכון, יש פערים מהותיים מהם יותר ומהם פחות. זה משיחיס'ט וזה לא. זה ליטאי זה חרדי זה חסיד סלונים/גור דתי "לייט" חילוני קונסרבטיבי וכו' וכו' וכו'.

אינני אומר שצריך להתפשר על אידיאולוגיות, אבל צריך גם שכל וגם קצת/הרבה "אהבת חינם" כדי לדעת איך לנהל את המלחמות האידיאולוגיות.

נמצאים אנו בימי קיטוב נוראיים, היום - ראש חודש מנחם אב - היארצייט של אהרן הכהן, "אוהב שלום", שמעתי היום רעיון נכון:

כתוב שאהרן "שינה מפני דרכי שלום" כשהוא ראה שניים רבים הוא היה הולך לראשון ואומר לו שמעתי שפלוני כ"כ מתחרט על מה שקרה והוא כ"כ רוצה להשלים איתך ולהתנצל בפניך... ואח"כ היה הולך לשני וכו'. זה נשמע טקטיקה מעניינת מאוד.

אך האם מותר לשקר בשביל טקטיקה?

אלא מאי, זה לא שקר. נכון שכלפי חוץ הם רבים, אך בתוך תוכם הם בני אדם-יהודים. בתוך תוכם נמצא הניצוץ האלוקי שרוצה לעשות רק טוב, הניצוץ הזה רוצה להדבק בכלל ישראל.

זה האמת.

אהרן הכיר את האמת הזו. וכאשר הוא ניגש עם לב טהור, ודיבר דיבורים היוצאים מן הלב, הוא הצליח לקלף את כל השכבות העוטפות את הניצוץ האלוקי וכך הוא פעל לקרב לבבות ישראל.

בימי קיטוב שכאלו מזדמן לי לראות חרדים הרואים שוטרים ובאופן ספונטני נהיה להם סלידה, מיעוט אנשים אפילו מתנגן להם כאילו ממילא משטרה ציונית אין אנו מאמינים וכו'.

אמנם אינני מהמאמינים הגדולים של המשטרה הציונית, אך קצת מחשבה בענין מלמדת שהשוטר לא נכנס לעובי האידיאולוגיה. השוטר מבין שיש כאן אנשים נגדו וזה מעמיק את הקיטוב ומרחיק את קירוב הלבבות המיוחל.

בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם.

עלינו לעשות ככל יכולתנו להרבות אהבת חינם, ובזכות זה יבנה בית המקדש היום. אמן.