אני פוגש אנשים בגילאים שונים שחוו משבר וחורבן אישי כלשהו בחייהם, שהשפיע ופגע בהם גם ברמה הרוחנית. משבר שהביא אותם למצב של דכדוך, עצבות וחוסר תקווה. דבר שמשפיע על כוחם הנפשי שנחלש ובעקבות כך ההתמודדות מול היצר הפכה לקשה יותר מתמיד. האדם מחפש לעצמו פורקן להרגיע את נפשו והיצר מוצא בכך הזדמנות טובה להיכנס.
הנביא ירמיה מתאר זאת במגילת איכה [פרק ד' פסוק ה'] ''האמונים עלי תולע חיבקו אשפתות'' - בנים ממשפחות עשירות בעם ישראל, הרגילים למלבושים יקרים כדוגמת בד משובח הנקרא ''תולע'', ומחמת החורבן הגיעו למצב שחיבקו אשפתות.
ביטוי מטאפורי למצב כאוב, יהודים שגדלו וחונכו על ברכי התורה והמצוות טעמו את טעמה של השבת, טעמה של התפילה, יודעים ומכירים מהי סוגיא בגמרא, ובעקבות משבר כלשהו בחייהם, ''מחבקים אשפתות''.
מצב זה מתאר כיום לא רק את בני הנוער אלא הוא פוגש גם אנשים ונשים צעירים כמבוגרים, שמתמודדים עם קשיי הזמן והתקופה, בניסיונות שונים ומשונים העומדים לפתחם. כל אחד מבטא זאת ברמה כזו או אחרת, החל מוויתור על מצווה קלה ועד לכדי פריקת עול תורה ומצוות.
ישנם דרכים שונות לצאת ממשברים, לקום ולהתרומם ''ומאשפות ירים אביון'' ליצור חיים חדשים טובים ומתוקנים. אך ברצוני כעת לגעת בנקודה אחת שהיא חשובה לכל זמן ועת ובפרט ברגעי משבר בכדי ''להחזיק את הראש מעל המים'' לבל ניפול.
לפני מספר ימים קראנו את אחת הקינות הכאובות, במעשה שהיה עם הבן והבת של רבי ישמעאל כהן גדול שנלקחו בשבי לעבדים על ידי שני אדונים שונים. לימים הגיעו שני האדונים למקום אחד וסיפרו אחד לשני על העבדים שלקחו בשבי ואשר הנם נדירים ביופיים. בשל כך החליטו להעמידם בניסיון נורא והכניסום לחדר אחד, ישבו שניהם כל הלילה ובכו עד שהאיר השחר ונוכחו לראות כי אחים הם...
בשבי בזמן של שבר וחורבן עומדים האח והאחות בגבורה עילאית בניסיון שנקרה בדרכם. מהיכן היה להם את הכוח ומהו הסוד שבזכותו עמדו שניהם בניסיון ?
ובכן המקונן עונה על כך במילים הבאות, באותם רגעים אמר האח ''נין אהרון, איך לשפחה ינשא''. והאחות אמרה ''בת יוכבד, איך לעבד תנשא, בישראל כזאת לא תעשה''.
הם מילאו את עצמם בעוצמה ובהערכה עצמית גבוהה מאוד והיא זו שנתנה להם את הכוח והגבורה לעמוד בניסיון. טבעת מזהב משובצת ביהלומים אין מקומה במקום רפש וזוהמה, עליה צריך לשמור במקום חשוב ומכובד.
ה' יתברך אומר לעם ישראל ימים ספורים לפני מתן תורה ''והייתם לי סגולה מכל העמים'' ומפרש רש''י שעם ישראל הוא כאוצר חביב לפני ה' וכמו כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים ושומרים עליו.
יהודי צריך להכיר ולדעת את מעלתו כבנו חביבו של ה' וכבנם של האבות והאמהות הקדושים, וכמאמר הפסוק [סוף פרשת ואתחנן] ''לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם...כי מאהבת ה' אתכם, ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם'' .
ובנוסף כל אחד צריך וחייב להכיר ולהעריך את מעלותיו וכישוריו שקיבל מתנה מאת ה' שכן אלו כלים אשר ניתנו לו לעבודתו יתברך.
התבונן ושאל את עצמך מי אני ? מאין באתי ? מהן מעלותי ? באלו כישרונות ויכולות בורכתי ? אלו מעשים ודברים טובים עשיתי ?
כאן טמון הסוד וזו עצה נפלאה כי כאשר אדם מכיר את מעלותיו ומייקר ומעריך את עצמו, לא רק שע''י כך הוא מוציא את יכולותיו מהכוח אל הפועל אלא אף נותן לו כוח לעמוד איתן בניסיונות הזמן.
וזו עצה טובה להורים ומחנכים לרומם ולהאיר לשבח ולפאר את מעלותיהם של ילדיהם ותלמידיהם, כאדם הלבוש בגדים יקרים וחשובים שנזהר מאוד ביקרם ובשל כך אינו מסתובב במקומות שיש בהם רפש וטיט שיכולים לאבדם.
את החושך לא מרגשים במקלות אלא ''מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך''