כל ימי אלול ישב אדם קודם סעודתו וקודם שנתו, וישתומם על עצמו, ויפשפש במעשיו להתוודות עליהם. (מהרי"ל).
משנכנס אלול עד מוצאי יום הכיפורים יהא חרד וירא מאימת הדין. (ספר היראה).
* * *
כל יהודי מכיר את דבריו הקדושים של רבי ישראל סלנטר, שסיפר שבעבר "כל איש אחזו פלצות", כשהיו מכריזים שאלול מתקרב, אבל בדורינו - דורו של רבי ישראל סלנטר - כבר אנשים לא מפחדים כל כך מאלול. זה נשמע כמו עבר רחוק, שלא נוגע אלינו, אבל לא כך.
גם בדורות מאוחרים יותר, מי שידע להכיר ולהבין את גודל מעלת חודש אלול, נרעש ונפחד ממנו. הגר"ש אוירבך שליט"א, סיפר, ששמע בילדותו הספד, מפי הגרז"ר בענגיס, שסיפר שכאשר היה החזן קורא בברכת החודש שאלול קרב, היו המתללים מפחדים ורועדים, והיו צריכים להביא מים כדי להחיות את נפשם של כמה שהתעלפו. ולא יאומן, שעל אותה חרדה אמר רבי ישראל סלנטר, שזו אדישות ביחס לדורות הקודמים. ומה נאמר אנחנו?!
רק גדולי ישראל? ממש לא. החתם סופר כותב דבר מדהים: יהודי שצריך להשביע אותו שבועה, והדיינים חוששים שאי אפשר להאמין לשבועתו, כדאי שישביעו אותו בחודש אלול, כי באלול אפילו עמי הארצות יראים לנפשם יותר. ומה נאמר אנחנו?!
הגר"ש ברעוודה סיפר באחת משיחותיו, שהוא עצמו עוד זוכר, איך שבחודש אלול, בחורי הישיבות התביישו, פשוטו כמשמעו, לשוחח שיחות חולין כל החודש. הרי בכל השנה הזמן יקר, ובחודש אלול שבעתיים. ומה נאמר אנחנו?!
* * *
בספר אור יחזקאל, מסופר הסיפור הבא:
רבי יצחק בלאזר זצ"ל עמד בראש חודש אלול ודרש בפני הקהל על מעלת חודש אלול. באמצע הדרשה, פתח את ארון הקודש ואמר: "מודה אני לפניך, ה' אלקי, שנתת לנו את חודש אלול הזה. רבונו של עולם, אנו מקבלים את החודש הזה באהבה ובשמחה".
וגעו כל יושבי בית הכנסת בבכיה.
הצגת כל התגובות