אומרים שלאסקימוסים יש עשרות מילים לתאר שלג. בגלל שהם חיים בשלג, משתמשים בשלג כחומר בניה, ומוקפים בסוגים שונים של לבן, הם פתחו מודעות לסוגים שונים של שלג, והמודעות הזאת משתקפת בשפה שלהם.
כשאנחנו מדברים עברית, השלג הוא תמיד שלג. הוא יכול להיות נקי או מלוכלך, מוצק או רך, שקוף יותר או פחות, אבל הוא תמיד שלג. אנחנו מסתכלים על שלג וכל מה שאנחנו רואים זה שלג. אין בתרבות העברית שלנו, שבה השלג יורד פעם בכמה שנים, צורך ביצירת אבחנות מיוחדות בין סוגים שונים של שלג, האבחנות הללו אינן משתקפות בשפה, ולכן באופן רגיל, אין לנו מודעות בכלל לכך שקיימים סוגים שונים של שלג.
שלג לאסקימוסים ושמחה ליהודים
היהודים בזמן התנ"ך לא נצטרכו לייחס חשיבות לסוגים שונים של שלג, אבל דברים אחרים כן היו חשובים מספיק עבורם בשביל שיבוטאו במילים רבות ומגוונות. "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" מספרת לנו המגילה, ובשעת ההבדלה אנו מוסיפים "כן תהיה לנו".
אבל איך תהיה לנו אורה, שמחה וששון ויקר, כאשר כל מה שאנחנו מכירים בשפה העברית המודרנית של היום – זה שמחה. או מקסימום אושר?
גם חז"ל השתמשו בעושר הלשוני העצום שיש בשפה העברית לתיאור סוגים שונים של שמחה. בזמן חתונה, מתחת לחופה, כשהלב הולם ונרגש, וכל מיני סוגים של רגשות עולזים צפים אצל משתתפי החתונה, תיקנו חז"ל ברכת הודיה לה' אשר ברא "ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות".
מישהו יכול לומר לי מה ההבדל בין גילה לרינה? בין דיצה לחדווה? בין ששון ושמחה?
אנחנו כמו אסקימוסים במזרח התיכון. יש לנו שפה אלוקית מדהימה, שמתארת מגוון עצום של סוגים שונים של שמחה, אבל אין לנו מושג איך להשתמש במילים הללו. בשבילינו, השמחה- כשהיא סוף סוף קורית, היא פשוט שמחה. אין לנו צורך בכל המילים הללו כי שמחה הפסיקה למלא תפקיד חשוב בחיים שלנו.
"עבדו את ה' בשמחה" אומר דוד המלך בתהילים, "בואו לפניו ברננה". מה ההבדל בין שמחה לרננה? קשה לומר. נצטרך להיעזר במפרשי תהילים שונים שיסבירו לנו את ההבדל בין המילים. כי למרות שאנחנו דוברי עברית מגיל אפס, איבדנו את הרגישות לסוגים השונים של שמחה ואנחנו פשוט לא מצליחים להבין את ההבדל בין המילים השונות שמתארות מכלול של רגשות, שאצלנו נתפסות כרגש אחד בלבד.
מה קרה? מה השתבש בדרך?
היהודים בזמן התנ"ך ובזמן חז"ל חיו חיים מלאים. אנחנו לעומתם חיים חיים מרוקנים ומנותקים. "ואני קרבת אלוקים לי טוב" אומר דוד המלך בתהילים. היהודים לפני הגלות חיו בזמן של הארת פנים, בזמן שיש בו קרבת אלוקים, וקרבת אלוקים היא קרבה לטוב, היא קרבה לשלמות, היא מעוררת שמחה מגוונת ורבת פנים. "כי באמת אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת" אומר לנו החזון איש.
אבל מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו. איבדנו את החיבור לה', ועמו אבד לנו החיבור לעצמינו. איבדנו את הקשר החזק עם מקור הטוב, ועכשיו אנחנו תועים ונבוכים, מחפשים ניצוצות של אור בעולם מלא חושך וקיפאון.
אנו רחוקים מה', אנו רחוקים מעצמינו, אנו בגלות.
למצוא את הדרך חזרה
לא מפתיע שבעולם המערבי של היום, אושר ושמחה הם ערכים חשובים ביותר, ומבטאים ערכים כמעט רוחניים. "מה אתה רוצה מהחיים שלך?" נשאל מגוון רב מאד של אנשים, והתשובה כמעט תמיד תהיה "אני רוצה להיות מאושר".
למה אנשים רוצים להיות מאושרים? זו אינה שאלה קשה מדי. אושר ושמחה הם רגשות נעימים ומלאי עונג, ואנשים פשוט רוצים להרגיש טוב.
אבל ברצון להיות מאושרים יש היבט עמוק הרבה יותר מאשר הרצון הפשוט להרגיש תחושות נעימות. אנשים רבים מייחסים לאושר ערך רוחני, הם תופסים את האושר כמטרה שיש לה חשיבות בפני עצמה. אדם שמצהיר על עצמו שכל מה שהוא רוצה לעשות בחייו זה לאכול ולשתות ולהתענג באופן חומרי, נתפס כאדם נהנתן וגשמי, אבל אדם שמצהיר כי הוא רוצה להיות מאושר נתפס כאדם בעל רצונות נעלים יותר.
הסיבה בשלה אושר נתפס כערך רוחני היא בגלל הקשר ההדוק שיש בין אושר לבין קרבת אלוקים שהוא מקור הטוב. כאשר אנחנו מחוברים לה', ומחוברים לעומק פנימיותינו, אנחנו מאושרים. כאשר אנחנו עושים את הדבר הנכון, וכל הסובבים אותנו עושים את הדבר הנכון והטוב, אנחנו מאושרים.
בגלל הקשר שבין הקרבה לה' לבין האושר, אנשים מתבלבלים ורואים באושר ערך חשוב בפני עצמו. אבל האמת היא שאושר אינו ערך חשוב בפני עצמו, האושר הוא רק אינדיקציה לכך שאנחנו עושים את הדבר הנכון, ושאנשים סביבנו עושים את הדבר הנכון, ושבאופן כללי, העולם מסביבנו נמצא במצב תקין וטוב.
לכוון מחדש את מערכת הערכים
בעצם הנהייה אחרי האושר, אנו חותכים את הענף שעליו אנו יושבים. אנו הופכים להיות מרוכזים בעצמינו, רודפים אחרי האושר בצורות שונות, מנסים לחפש שמחה במקומות שונים ומתאכזבים מרות כאשר איננו מצליחים למצוא אותה. אנו עלולים לבלבל בין אושר לעונג או בין אושר לנוחות, ולרדוף אחרי מותרות או תענוגים חומריים בניסיון להרגיש טוב. אבל האושר הוא חמקמק, וכמו הכבוד- הוא בורח מהרודפים אחריו.
אבל לאושר אין ערך מהותי בפני עצמו. אושר יופיע מאליו, כאשר נחייה את חיינו בצורה הנכונה, אם נתקרב למקור הטוב, נלך בדרכיו של ה' ונראה את הטוב שבכל דבר. "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". אם נסתכל על העולם דרך משקפיים של רחמים וחנינה, נתקרב למקור הטוב. אם נעשה את הבחירות הנכונות, נתקרב למקור השלמות. אם נדע לקבל באהבה וברצון את מה שקורה לנו כאן בעולם, נתקרב למי שאמר והיה העולם.
והקרבה הזאת תפתח את ליבנו להיות שמחים ומאושרים יותר.
ומי ייתן ובקרוב יתקיים בנו הפסוק "וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". אמן.
בת שבע קשובה לכם. יש לכם שאלות בכל נושא? שילחו לכתובת bat7@kikar.net
הפייסבוק של בת-שבע, לשאלות, הערות ולייקים
הצגת כל התגובות