אימון אישי: מה עושים כשקשה לנו?

(צילום: באדיבות מנחם זיגלבוים)

לא פעם מגיעים אירועים בחיים ש'מפילים' אותנו. זה יכול להיות צ'קים שחוזרים מהבנק, יכול להיות הודעת פיטורין ממקום העבודה. אולי דברים שלא מסתדרים בבית או בחיים בכלל. ואז מתחילה תקופת התמודדות לא תמיד קלה ופשוטה. דא עקא, כשאנחנו נמצאים בתוך התקופה הקשה הזאת, לא תמיד מסוגלים לראות את הסוף שלה.

איך בעצם מתמודדים עם מצבים מעין אלה, בפרט במצבים שאין לנו שליטה עליהם (כמו בריאות, פיטורין, ועוד)? מה עושים במצב כזה?

יש כמה דרכים להתמודד, אבל בראש ובראשונה זו ההסתכלות שלנו על המצב. צריך לדעת איך לקרוא נכון את מכלול האירועים, כשם שצריך לקרוא מפת ניווט. כי גם אם קורים דברים שלא בשליטה שלנו, אבל הסתכלות נכונה, היא בהחלט דבר שנתון לבחירה ולשליטה שלנו.

אז נכון שהרגע הנוכחי הוא לא פשוט, אפילו קשה. אבל צריך לזכור שהחיים מלאים בעליות ובמורדות. החיים לא מתמצים ברגע הנוכחי הקשה. כשחיים את הרגע הנוכחי, את ההווה, לפעמים המציאות נראית קשה ומאיימת. אי אפשר עוד. אבלם אם מסתכלים במבט כולל של עבר מול עתיד כשההווה הוא רגע אחד בינתיים, ניתן לראות את התהליכים בצורה מפוכחת ואובייקטיבית יותר.

אצל רבי עקיבא זה היה אחרת

נקודה שאפשר לקחת מדמותו של רבי עקיבא לחיים שלנו, חיים נכונים ומתוקנים יותר. זו נקודה שעולם הקואצ'ינג משתמש בה הרבה.

חז"ל מספרים לנו לא מעט סיפורים מחייו של רבי עקיבא, ולא סתם. כי אפשר בהחלט לאמץ לעצמנו מכך דרך בחיים. מספרים חז"ל שרבי עקיבא הלך פעם בדרך ארוכה, מגיע הערב והוא מבקש להיכנס אל העיר ולישון בה. הרגליים כבר כבדות והגוף זועק למנוחה. אבל שומרי העיר לא נותנים לו להיכנס ומשאירים אותו בחוץ. הרגשה לא נעימה. הוא נשאר עם החמור, עם התרנגול ועם הנר שלו. פנסי רחוב לא היו באותם ימים, וכשהנר נכבה – נוצר מצב מאד לא נעים. כשהתרנגול נטרף במשך הלילה – זה מתסכל; אבל כשהחמור שעליו הניח את חפציו או שהוא בעצמו רכב עליו – נטרף בלילה, זה כבר הופך להיות קשה.

דברים מעין אלה קורים גם בחיים שלנו. אין זה לא סוד שבעיות נופלות עלינו ככה פתאום באמצע החיים. פיטורים מעבודה, מחלות לא צפויות, אכזבות, ומשברים כאלה ואחרים. דברים משתבשים בחיינו ומה שתכננו לא פעם, קורס ונופל מול עינינו. זה בהחלט מזכיר את המאורע האמור – כאשר דברים שהיו אמורים לסייע לרבי עקיבא בחייו (בסחיבת משאות, נר שיאיר לו את הלימוד ותרנגול שיעיר אותו בבוקר ויתן לו את ה'סיפתח' של היום) נופלים וקורסים פתאום. דברים משתבשים.

רבי עקיבא בוחר שלא להסתכל על הקושי המיידי, אלא על מכלול. הוא אומר "כל מה שה' עושה, הכול לטובה". הוא יודע שיש משמעות נוספת שאינה נראית לו כעת. רק בבוקר מסתבר לו שהוא ניצל. בלילה הגיעו שודדים ושדדו את כל אנשי העיר ולקחו אותם לעבדים. אילו היה בפנים – גם הוא היה בין השבויים.

זה אותו רבי עקיבא שבימי העוני הקשים ביותר, כשהבית שלו ושל אשתו היה במתבן, הוא הבטיח לה כי יום יבוא ויקנה לך סיכת זהב יקרה כשירושלים חרוטה עליה. רבי עקיבא יכול היה ליפול בייאוש של הרגע (וזה עוד לפני שהוא היה צדיק גדול), אבל הוא בחר להסתכל אל העתיד. זה אותו רבי עקיבא שבדרכו לבית המדרש בפעם הראשונה, והוא בן ארבעים, ראה את המים מחלחלים וסודקים את הסלע, והבין כי בכוח הרצון וההתמדה, אפשר להגיע להישגים. זה אותו רבי עקיבא שצחק מול קודש הקודשים שעה שחכמים בכו. לא שלא כאב לו על השועל שיוצא מקודש הקודשים. זה כאב לו מאד, אבל הוא ראה את העבר וראה גם את העתיד – והבין שאם נבואת החורבן התקיימה, גם נבואת הגאולה תתקיים.

הסתכלות נכונה על מאורעות החיים

חז"ל, באמצעות חייו של רבי עקיבא, מלמדים אותנו כיצד להסתכל - הסתכלות נכונה על החיים שלנו. לא להיתקע ברגע הנוכחי. לא ליפול לזרועות הייאוש כאשר התכניות משתבשות לנו או כאשר האדמה רועדת תחת רגלינו. עלינו לדעת כי בכל נסיגה – נוצרת הזדמנות לדילוג קדימה; בכל התמודדות יש פוטנציאל לגדילה ולצמיחה, דבר שלא היה לולא ההתמודדות והקושי. הקפיצה קדימה היא גדולה ורחבה יותר בזכות ההליכה אחורה.

כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים שמשמים מנחים את האדם ואת דרכו בחיים. אמנם, לפעמים אותנו לצאת ממסגרות הנוחות שלנו כדי שנעיז להתקדם הלאה. אילו ניאחז בקרנות המזבח של המקום המוכר, לעולם לא נוכל להתפתח ולהתקדם הלאה. תמיד נישאר ונדרוך באותו מקום.

אז מה קורה? יש אירועים שמזעזעים אותנו, והזעזוע הזה הוא אכן לא פשוט. יש שתי אפשרויות להתמודד איתו: הראשונה - ליפול לייאוש, להתרגז, ללכת בתחושת כישלון אישי ואשם. האפשרות השניה – להבין שמכאן יכול לצאת טוב, שכן בכל הזזה יש תנועה, ותנועה היא סימן של חיים. מכאן ואילך צריך רק לבדוק לאן אנו ממשיכים הלאה, איך אנו יוצאים לדרך החדשה ויעילה בהזדמנות (השמיימית) שנקרתה לפנינו. כי להסתכל אך ורק על המצב הכואב שקורה כאן ועכשיו, זוהי הסתכלות צרת אופקים. צריך להסתכל הלאה, אל האפשרויות החדשות שנפתחו, ולדעת כי ה' הוא "הנותן כוח לעשות חיל".

מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.

לשאלות, זימון פגישה, הערות בונות והארות: eimunmz@gmail.com