מכירים את האנשים האלה שכשהם מקבלים מתנה הם מסמיקים ואומרים "באמת שלא הייתם צריכים להביא", ומנסים אפילו להחזיר אותה בחזרה למגינת לבו של נותן המתנה. ומה גורל המתנה? בסוף היא נמצאת אצל מי שיותר עקשן...
לא כל אדם יודע לקבל מהזולת. ישנם אפילו אנשים שכל חייהם הם נתינה והענקה לזולת; בכל מה שיתבקשו, הם יהיו ראשונים לסייע ולתמוך, אבל הם מתקשים לקבל בחזרה מאחרים, כולל גם מאלו שהם עצמם הרעיפו עליהם שפע של טוב ומבקשים לגמול להם, ולו במקצת, בחזרה.
לכאורה, מה הבעיה בזה? נהדר. יש אפילו תפילה שבה אנו מבקשים "שנהיה מן המועילים והמשפיעים טוב לכל אדם תמיד". להיות בעמדת השפעה.
החיים הם מעגל של נתינה וקבלה
ראוי קודם להבין את מניעי הקושי של קבלה. מסתבר שפעמים רבות מדובר בצורך של שליטה או כבוד עצמי. אין מדובר חלילה באנשים רודנים ושתלטנים שמטילים חיתתם על הסביבה, אלא באנשים שמרגישים צורך לדעת ולהחליט מה יקרה אתם. כשהם מקבלים מתנה בהפתעה – זה לא בשליטה שלהם.
העולם נבנה באופן של נתינה וקבלה. נותן ומקבל. סוג של שילוב שגורם לעולם להיות שלם ומושלם. ככה הוא תיקונו של עולם - יש נותנים ויש מקבלים. כל אדם בתחנות חייו השונות נמצא בשתי הפוזיציות. לעתים הוא "מחליף תפקידים" גם באותו יום עצמו, ברגע מסוים הוא נותן וברגע שלאחר מכן הוא מקבל. ככה יוצרים הרמוניה בעולם שחותר למושלמות.
יש שמטבעם נוטים יותר להיות נותנים ומשפיעים, ויש אנשים שמטבעם הם יותר מקבלים ונצרכים, אבל אין מצב חד משמעי של רק נתינה או רק קבלה. גם מי שנזקק, יש ביכולתו ובכישוריו לתת לאחרים, וגם הנותן צריך לדעת שיש זמנים וצרכים שהוא בצד של המקבל.
אדם שמתקשה לקבל מהזולת, הוא אדם שרואה בקבלה משום חולשה, אך זו עובדה אינה נכונה – כי זה חלק מתהליך החיים שלנו בעולם. מי שאינו מוכן לקבל, סביר להניח שגם הנתינה שלו היא לא ממקום של נתינה צרופה, אלא סוג של תחושת עליונות מסוימת על פני אחרים.
משלמים מחיר כבד
המחיר שאנשים אלה משלמים, הוא כבד מאד. הם אנשים שלא באמת יודעים לאהוב – שכן אהבה היא דו-סטרית. גם אם הם מעניקים במלוא הלב, זו אהבה מסורסת. כי אהבה היא גם לתת לשני אפשרות לתת בחזרה.
אדם שנותן ולא יודע לקבל הוא אדם שמבזבז כמויות גדולות של אנרגיות בחייו כדי להסתיר את החולשות שלו, והרי לכל אדם יש חולשות וזה טבעי ואנושי.
אדם שלא יודע לקבל – לעולם לא יהיה מסוגל להתייעץ או לשתף, כי בכך הוא בעצם בעמדת קבלה. וכך, במקום לשתף אחרים על מנת לקבל מהם כוח ללמוד, להתייעץ או אפילו לשנות, הוא עסוק בהסתרה. בסופו של דבר, כשהוא יגיע למצב שהוא כבר כן ירצה לקבל עזרה, שכן סביר להניח שהוא יגיע למצב שאי אפשר להמשיך עוד - יסתכלו עליו בתמהון, מה קרה לו פתאום?! וכך הוא יוותר קירח מכל הצדדים.
הקושי הזה ילווה אותו גם במערכת ההורית שלו מול ילדיו, ואפילו במערכת האמונית שלו מול הקב"ה. אדם שלא יודע לקבל, הוא גם לא מסוגל לבקש ולהתפלל מכל הלב לקב"ה – "תן לי". "אני זקוק".
המחיר הנוסף הוא בדידות כבדה. הקב"ה ברא את המרקם האנושי בסוג של סירקולציה שבה נותנים-מקבלים-נותנים-מקבלים, וכך הלאה. כך נבנית המערכת הבינאישית. נתינה לבדה משאירה את הנותן במקום שלו, מבלי שיש למישהו גישה אליו, אל לבו או אל נפשו.
איך יוצאים מזה?
התשובה לגמרי לא פשוטה. פעמים רבות אנשים אלה לא ישתנו לעולם אלא אם כן הם יגיעו למצב שבו המציאות תכריח אותם, ובדרך כלל זו מציאות כואבת שמאלצת אותם להשתנות. זה יכול להיות פיטורין מעבודה, או גירושין, בדידות שאי אפשר לשאתה עוד, וכדומה. רק אז, בלית ברירה, הם מבקשים לעשות שינוי, אבל אז אין מישהו שנמצא לצדם, ואם יש, כבר לא מאמינים להם שהם באמת רוצים לקבל.
נדמה כי למצב כזה, אין מתאים יותר מלקיים את דברי חז"ל "עשה לך רב וקנה לך חבר". רק רב או חבר טוב שמלווה אותו והוא נותן בו אימון, ישקף לו את מצבו ויסיר ממנו אט אט את חומות הפחד המקיפות אותו וחוסמות ממנו את האפשרות לקבל. (אגב, אנשים כאלה יתקשו לקחת לעצמם רב, שכן גם ללכת לרב לשאול אותו שאלה הלכתית או יעוץ, זו נזקקות מסוימת). ברור שגם איש מקצוע כמו קאוצ'ר, פסיכולוג או תראפיסט יכולים לסייע מאד לעבור את התהליך של הפתיחות.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.
לשאלות, זימון פגישה, הערות בונות והארות: eimunmz@gmail.com
הצגת כל התגובות