המונח 'ביטחון עצמי' התנחל בשפה העממית ושגור בפי כל. נדמה כי אין מושג מעולם הפסיכולוגיה שנעשה פופולרי ונפוץ יותר ממנו.
ביטחון עצמי במאה ה21 הפך להיות מוצר צריכה בסיסי שכל אחד חייב בבית.
מחקרים מצאו קשר מובהק בין ביטחון עצמי והצלחה במשימות החיים. וכן בין ביטחון עצמי לתחושות אושר ושמחה.
ההגדרה הבסיסית של ביטחון עצמי היא - תחושת מוטיבציה וביטחון פנימי של האדם בכוחו ויכולתו להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים לנו.
אמנם, תחושת ה'ביטחון עצמי' אינה עומדת כתכונה בפני עצמה. אלא היא נגזרת ישירה שנובעת ממידת ההערכה העצמית של האדם. בלי שאנו מודעים לכך, אנו מחזיקים בתבניות של דעות ורגשות אודות עצמנו. מכלול התבניות האלו מתגבשות יחד לשורה תחתונה של התחושה שלנו ביחד לאדם שאנחנו, זהו הגרעין של הערכה עצמית ממנו נובטת תחושת הביטחון.
אברהם מאסלו והפירמידה
אברהם מאסלו - פסיכולוג יהודי אמריקאי - היה אחד מהאבות של הזרם ההומניסטי בעולם הפסיכולוגיה. זרם זה רואה האדם כישות חיובית וטובה שמתחת לכל השכבות מכילה יסוד שמניע אותה לביטוי והגשה עצמית. לדבריו, האדם - לפי שיטתם -מצד טבעו הגרעיני הוא טוב, אלא שלעיתים ההתנסויות ואירועי החיים כובלים את האדם ואת האפשרות שלו למימוש עצמי.
אחד הרעיונות המפורסמים שלו הוא מודל הפירמידה שמציג את הצרכים של האדם לפי סדר החיוניות שלהם. הפירמידה מתחילה בצרכים פיזיים חיוניים כמו מזון וביטחון ומטפסת לצרכים בין אישיים כמו חיי משפחה וחברות. הקומה הרביעית של הפירמידה מציגה את הצורך של האדם בביטחון והערכה עצמית.
הרעיון של מאסלו בעצם מצביע על הצורך של האדם בתחושת ביטחון וערך עצמי כחלק קריטי מהצרכים הנפשיים של האדם כדי שיוכל להביא את הפוטנציאל הגלום בו לידי מימוש.
יישום טיפולי
אם האסכולה ההומניסטית רואה בהערכה עצמית חלק קריטי ליציבות הנפשית של האדם, קל להבין מדוע השיטות הטיפוליות של אסכולה זו רואים בנושא של הערכה עצמית את מושא הטיפול הנפשי ומרכזו.
קארל רוג'רס -שהיה גם הוא מאבות הזרם ההומניסטי - פיתח את מה שהוא מכונה 'טיפול ממוקד בלקוח'. כבר השם של השיטה מספק הבנה לרעיון שלה, הוא לא מדבר על מטופל אלא לקוח. יחסי מטפל מטופל בעולם הפסיכולוגי, מטבעם אינם סימטריים. בעוד שהמטפל הוא בעל הסמכות והמקצוע, המטופל הוא עומד במקום של הדמות הזקוקה לעזרתו של המטפל. רוג'רס רצה לשבור מעט את חוסר הסימטריה הזאת ו'לשפר' את מעמדו של הפציינט מ'מטופל' ללקוח.
מדוע היה צריך לשנות זאת?
הרעיון מאחורי השיטה אומר שתפקידו של המטפל הוא לתת ללקוח לזרום עם תנועות הנפש הטבעיות שלו כשהוא מספק לו סביבה אוהדת מעריכה ומקבלת כדי לשקם מחדש את הערכה העצמית שלו.
שיקום כזה מחייב קיום של מערכת יחסים שוויונית כמו זו של שותפים ולא כמו זאת של מטפל סמכותי ומרוחק.
תהיו יעילים
בעוד הביטחון עצמי הוא השורה התחתונה של הערכת האדם הכללית את עצמו, ישנו רכיב נוסף, יעילות עצמית שהיא התחושה הספציפית של האדם אודות יכולתו לקיים מטלה ספציפית.
תחושת היעילות מתגבשת אצל האדם בעקבות ניסיון החיים שלו, אחרי כל התמודדות עם אתגר אנו מספקים לעצמינו מעין דו"ח שמתאר כיצד צלחנו את ההתמודדות והוא מתוייק במאגר הזיכרון שלנו. אם בעתיד נזדקק שוב לאותו אתגר יהיה למח כבר את המידע הדרוש לו כדי להעריך את המסוגלות שלנו לבצע את המשימה.
אם כן ברור גם כיצד ניתן לשפר את התחושה של יעילות עצמית: ראשית האדם צריך להרחיב את המבט שלו על המקומות - גם היותר פשוטים וקלים - בהם הוא כן מצליח לממש את עצמו ולבצע את רצונותיו, ובמקביל לקחת את אותם יעדים שנראים לו חסרי השגה ולפורר אותם לחלקים ויעדים קטנים אותם הוא יכול לממש. עם הזמן המח יבצע תהליך של למידת מסוגלות ויריחיב את המעגלים של תחושת היעילות.
ככל שתחושת היעילות רחבה ומגובשת יותר האדם יהיה מוכן יותר לקחת על עצמו משימות ויעדים מאתגרים ובמשך הזמן לצבור הצלחות שיחזקו במעגליות את תחושת היעילות. אותו דבר עלול גם לקרות בצד השלילי - כאשר אדם אינו מאמין בתחושת המסוגלות שלו להצליח הוא ימנע מאתגרים ולקיחת יעדים ויצבור פחות כשלונות מה שיחזק את תחושת חוסר המסוגלות וחוזר חלילה.
היטיבה לסכם זא הפסיכואנליטיקאית אנה פרויד - בתו של זיגמונד פרויד - בין אם אתם חושבים שאתם מסוגלים ובין אם לאו אתם צודקים.
שמינית שבשמינית
חשוב לשים לב שאין סתירה בין מידת הענווה שמעמידה את האדם על מקומו האמיתי מול הבורא ותחושת ביטחון או יעילות עצמית.
אדרבה, אמרו חז"ל שגם תלמיד חכם מחויב להחזיק ב'שמינית שבשמנית' ממידת הגאווה כדי שתשמור אותו כמו שהקליפה שומרת על טריות ואיכות הפרי.
כפי שכותב רבינו יונה ב"שערי עבודה": "הפתח הראשון בעבודת הוא שידע האיש העובד ערך עצמו ויכיר מעלתו".
כלומר, ענווה אין פירושה רמיה עצמית, אלא משמעות הענווה היא גם לאחר שהאדם מכיר היטב את כישוריו ומעלותיו האישיות הוא עדיין אינו חש עצמו יותר חשוב או בעל ערך ביחס לאחר כיון שהוא יודע כי כל כשרונותיו באים מידיו של הבורא. והוא אינו עדיף על אדם אחר שיכל לקבל את אותם יתרונות.
כאשר האדם מודע לכך שכשרונותיו באים מהבורא, יש לו תחושת אחריות גדולה יותר מוטיבציה ומחוייב למימוש של אותם משאבים שכן הם בעצם לא שייכים לו.
לעומת זאת כאשר אדם אינו מחזיק במודעות כנה לסגולות והתכונות הוא עלול להקרין את העמדה שלו על הסובבים שיגבשו גם הם את אותה עמדה כלפיו. כפי שהיה בחטא המרגלים :'ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם' -ראשית הם הרגישו את עצמם 'כחגבים' יצורים חסרי ישע, ובעקבות כך גם הענקים אשר בארץ גיבשו עמדה דומה.
הצגת כל התגובות