מגיפת הקורונה כבר פה, התעסוקה נפגעה עקב זה שאזרחי מדינת ישראל יושבים בבית והציבור במצוקה נפשית קשה, גורל הפרנסה מחריד כל אב משפחה החושש לעתיד מזון ילדיו. כולם לחוצים, זולת הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, הללו קוצרים לקוחות חדשים מרגע לרגע.
אחת מהמצות הכי חשובות, היא האמונה שמשיח צריך להגיע בכל רגע ורגע. הרמב"ם פסק זאת בתור אחד מי"ג עיקרים והרב אלבו בספרו 'העיקרים' מאריך בנידון.
מאז פרוץ המגיפה, 'מקובלים' שונים מבטיחים שהמשיח בדרך תכף ומיד, הללו מביאים ראיה מחז"ל שכותבים שמשיח יושב בשערי העיר רומי, והנה עינינו הרואות שבעיר רומא באיטליה מגיפת הקורונה קטלה אלפים בצורה קשה במיוחד.
הגדיל לעשות 'מקובל מקומי' בעיר נתיבות תובב"א, שאמר לקהל חסידיו שעצם זה שביטלו את התחבורה הציבורית והטיסות העולמיות, היא היא הראיה שמשיח יבוא על גבי חמור...
יצאנו למסע היסטורי בן 180 שנים בציפיה לגאולה בשנת ת"ר (1840)
בשנים שקדמו לשנת 1840 היה התרחשות בעולם היהודי, והמוני מקובלים סברו שמשיח אמור להגיע באותה שנה, הללו למדו זאת מספר הזוהר הקדוש שכתב: "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה[1]".
פירוש - בשנת שש מאות לאלף השישי יפתחו שערי חכמה למעלה, ומעיינות החכמה למטה. שנת שש מאות לאלף החמישי היא שנת 1840 למניינם, ולכן התפרסם שבאותה משיח יגיע, ובנין בית המקדש יבנה.
למעשה לאחר שמשיח לא בא באותה שנה הבינו שכוונתו של הזוהר שהחל משנת ת"ר, החכמה תצוף ותתגבר, ואכן מאז התפרצו וקמו תנועות בין לאומיות, בשנת 1848 היה את "אביב העמים" באירופה, והיה מהפכות רבות במדינות בעולם. כמו כן, קמו זרמים ופילוגים מתוך הדתות הקיימות, כגון אחמדים ובאהים באיסלם, טמפלרים בנצרות, ציונות ביהדות, הסוציאליזם, קו קלוקס קלאן. כמו כן כלל העולם קיבל חכמה והמציאו המון המצאות חדשות, מנועים חשמלים מנורה וכו'. להבדיל גם בעולם היהודי תורני נוצרו תנועות חדשות: תנועת המוסר, תנועת הישיבות ועוד.
הנבואות להגעתו של המשיח בשנת 1840
שנים רבות קודם לכן רבינו היעב"ץ זי"ע כתב בספרו "לחם שמים"[2]: "ותמצא שיש תקוה לישראל שבשנת תק"מ תקום כנסת ישראל, ובשנת ת"ר (1840) יגיע תר-לשוב ולהיבנות", וזה היה חיזוק גדול לכך ששנת 1840 היא אכן שנת הגאולה הסופית.
בחודש חשוון שנת 1839 שלח ר' צבי לעהרן ראש משרד הפקידים והאמרכלים בהולנד לראש תלמידי הגר"א בארץ ישראל, רבי ישראל משקלוב מכתב, בו הוא מתעניין מהו התאריך המדויק בשנת ת"ר שהמשיח יבוא?
בשנים הללו היו רבים מגדולי ישראל שאחזו שמשיח יגיע השנה, והבטיחו לבני קהילתם מעל כל ספק, שהנה "הוא עומד אחר כותלינו".
מעטים רציונלסטים מהתקופה הזאת לא האמינו שבשנת ת"ר יגיע המשיח. גדולי ישראל חרדו מהביטחון של המון העם, והגאון רבי מנשה מאלייה מגדולי תלמידי הגר"א[3] אשר החפץ חיים מצטטו בספר 'משנה ברורה' ומכריע הלכה כמותו, סבר שאלו המעודדים שמשיח יגיע בשנת 1840, הרי הם כמו שבתאי צבי ימ"ש (!) וכך הוא כותב: "וכל מי שירבה טפשות ויתחזק באמונת שקר (שקר בגמטריה ת"ר) וידוע ומפורסם מה שהיה בזה בימי משיח השקר שבתי צבי ימ"ש".
האדמו"ר מנאבוריטש הזהיר לא להאמין יתר מביאת המשיח, שמא יתפקרו אם משיח לא יבוא.
שיא השיאים היה בבית מדרשו של הגאון רבי יעקב גזוזנהייט רבה של ורשה שלקח ספר תורה, בערב ראש השנה עמד על הבימה ונשבע בשם ה' המפורש שהמשיח לא יבוא השנה בשביל למנוע שבר בעם ישראל.
גם רבי אליקים געצל אלטשור מגיד בקהילת 'ראצקי' הדפיס את ספרו 'זבד טוב'. בהקדמה הוא כותב שהגאולה אינה תלויה בזמן, אלא בתשובה!
- בפרק הבא: האכזבה הקשה בעקבות אי הגעתו של משיח צדקנו והתנצרות כמה מחשובי הקהילה היהודית.
[1] פרשת וירא קי"ז ע"א
[2] אבות פ"ה מ"ב
[3] ספר אלפי מנשה עמוד 51
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות