פרק ב': אנו עסוקים בסוגיה הקשורה לימי חג הפסח הקרובים, על הנס המופלא שנעשה לרבי אלעזר בן עזריה כמובא בחז"ל, על שצימח זקנו י"ח שורות והיה נראה כבן שבעים, ועל ביאור הרמב"ם שלא צימח זקנו כפשוטו (כנגד דרך הטבע), אלא שמרוב עוצם התמדתו בתורה היה נראה כזקן כבן שבעים - פירוש הנראה כסותר לדברי חז"ל.
בפרק הקודם הבאנו את ביאורם הנפלא של החת"ם סופר ומרן הגרי"ש אלישיב, והיום נמשיך לעסוק בביאור דברי רבותינו לסוגיה זו.
הרמב"ם ואגדות חז"ל
נראה שרבנו הרמב"ם הנשר הגדול פירש שדברי הגמרא "שנעשה לו נס" בדרך הפלגה נאמרה, ועניינו שמרוב עמלו בתורה נזרק בו מראה של בן שבעים עד שדמותו הלם את תפקידו.
וכך גם סברתו של רבינו מנחם בן שלמה המאירי מגדולי הראשונים וחכמי פרובנס, (שם בברכות) וכך דבריו:
"ואולם מה שאמר 'אמר ר' אליעזר בן עזריה שאמר הריני כבן שבעים שנה' ולא אמר בן שבעים כי לא היה בן שבעים אלא צעיר לימים היה והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כח נזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה והיתה התחלת השיבה ברצונו וכמו שנתבאר בתלמוד".
הרמב"ם סבר שלא יתכן שראב"ע שיבח את עצמו שהיה ראוי לנס
עוד הסבר הובא בספר 'אמונת חכמים' למקובל רבה של מנטובה רבי אביעד שר שלום באזילה, שלאחר שכותב על הרמב"ם: "איך פה קדוש יאמר דבר כזה[1]?!", ביאר בשם תלמידו ר' משה מנחם צורף שהוכרח הרמב"ם לפרש כך לפי שאי אפשר לפרש המשנה באופן אחר, שכן רש"י והרב ברטנורא לא פירשו את המשנה "הרי אני כבן שבעים שנה", ורק הרע"ב כתב "כבן שבעים שנה הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמנו אותו נשיא, כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות", הוסיף עליו הרב בעל תוספות יום טוב "דאף על פי שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו, שהרי זכה לנס מפני כן" והפירוש הזה אינו נראה להרמב"ם, לפי שהוא מוקצה מן הדעת, ואיך אפשר שר' אלעזר בן עזריה שבח עצמו שהוא חכם מופלג וראוי לנסים ונשיאות, כדרך גסי הרוח וגאים, והיכן מצינו דבר כזה?!
לכן פירש הרמב"ם את שפירש, שר' אלעזר בן עזריה היה עניו גדול, ואמת הוא שנעשה לו נס, אלא שר' אלעזר בן עזריא לא אמר שהוא נס מגודל ענוותנותו, וכן אמת הוא שמרוב התמדתו הוא היה מרבה ללמוד, עד שתשש כוחו.
הרמב"ם סבר את שני הפשטים
המעניין שבהגדת 'מאורות הראשונים' הגרש"א שטרן ציטט את נכד הרמב"ם רבי דוד הנגיד שכתב שהרמב"ם סבר את שני הטעמים. גם את הנס העל טבעי שגדל לראב"ע זקן בן יום, וכן שראב"ע היה נראה כזקן מרוב התמדתו.
עוד תירוץ הובא מכת"י הראב"ן (שם) שהנס היה בהתחלה כשצמחו לראב"ע כמה שורות של שער לבן, אבל "הרי אני כבן שבעים שנה היה בגיל מבוגר יותר".
"הבין הרמב"ם קבלה אמיתית, ופירש מדעתו"
הגרצ"ב אויערבאך רבה של הלברשטט ובעל 'נחל אשכול' מהדיר חידושיו של רבי נתן אדלר (משנת רבי נתן) ביאר שהרמב"ם ראה שדברי ירושלמי סותרים את דברי הבבלי: "וכשהבין הרמב"ם קבלה אמיתית בפירוש 'הרי אני כבן שבעים' שנה'' פרוש מדעתו פירוש שלישי שהיה נראה כבן שבעים שנה שתשש כוחו מרוב התמדתו בתורה".
משקרא את דברים אלו הגרי"ד במברגר רבה של וירצבורג שבגרמניה ובעל 'יד הלוי' את דברים אלו, לא נחה שעתו "ושפך קיתון על פניו של הגרצב"א כיצד עלתה בדעתו לפרש כן בנותנו פתחון פה להמפקפקים על הקבלה לנו מחז"ל" ולכך הציע פירוש שונה. תכתובת בין גאונים אלו הובאו במאסף המעיין (כרך י"ח גיליון ב טבת) תשלח והרוצה יעיין שם וירוה נחת.
לקריאה נוספת: הרב ישראל דנדרובייץ, אור ישראל (מאנסי) נט, (שנה טו ג) החל מעמוד 192
[1] התוספות יום טוב בדבריו הדגיש שהרמב"ם "רצה לקרב הענין אל הטבע".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com