האם להעיר לילד על הרגלי האכילה שלו, זו דילמה שמלווה הורים רבים לילדים כבדי משקל. מחקר חדש בנושא קובע באופן נחרץ כי אסור להעיר לילד על משקלו. המחקר, פורסם בכתב העת Eating & Weight Disorders, מצא שהורים, מתוך רצון להגן ולהיטיב עם ילדיהם, נוטים להעיר להם על משקלם ובאופן זה הם עלולים לגרום פעמים רבות להתנהגויות אכילה לא בריאות, כמו דיאטות קיצוניות, אכילה כפייתית ועוד, ומבלי להתכוון הם דווקא מחזקים אצל הילד שלהם את הסטריאוטיפים השליליים על השמנה.
על פי המחקר שתורגם ל-YNET, כאשר מדובר בבנות, יכולות להיות לכך השלכות הרסניות במיוחד שמשפיעות גם שנים בגיל ההתבגרות והבגרות. המחקר כלל למעלה מ-500 נשים בגילאי 20-30, אשר נשאלו על דימוי הגוף שלהן וכן נתבקשו להיזכר בתדירות בה הוריהן העירו להן על משקלן. אלו אשר הוריהן העירו להן בתדירות גבוהה העידו על עצמן שהן צריכות לרדת 5-10 קילו, גם אם לא היו בעודף משקל.
עורך המחקר, ד"ר בריאן וונסינק, מנהל מעבדת המזון באוניברסיטת קורנל, כינה את אותם הורים כבעלי 'השפעה מצלקת'. "שאלנו את הנשים באיזו תדירות הוריהן העירו להן, והדבר המדהים שגילינו הוא שההשפעה דומה בין אם העירו להן לעיתים רחוקות או בין אם כל הזמן", אומר ד"ר וונסינק. "הנזק הוא עמוק כך או כך".
מחקרים נוספים הראו קשר ישיר בין הערות של ההורה לבין עליה בסיכון להשמנת יתר. מחקר גדול שנערך בארה"ב במימון ממשלתי, עקב אחרי 1,000 ילדות בנות עשר. בתחילת המחקר כ-60% מהילדות העידו שאחת מהדמויות המשמעותיות בחייהן (אבא, אמא, אח, אחות מחנך) העירו להן על משקלם וכינו אותן "שמנות מדי". בגיל 19, אלו אשר כונו "שמנות מדי" היו בסבירות גבוהה להשמנת יתר, ללא קשר אם סבלו מבעיות השמנה בגיל עשר או לא, מכיוון שלתגובות בתוך המשפחה יש השפעה גדולה יותר מאשר תגובות מאנשים מחוצה לה.
מחקר נוסף הראה, שכאשר הורים מעודדים מתבגרים לעשות דיאטה, המתבגרים נמצאים בסבירות גבוהה להיות בעלי דימוי עצמי נמוך, בדיכאון, ולסבול מעודף משקל גם חמש שנים לאחר מכן. כאשר הורים מדברים עם ילדיהם על דיאטות וירידת משקל, הסיכוי שהילדים יפתחו התנהגויות אכילה לא בריאות עולה מאוד והסיכון לפתח התנהגויות אלה יורד כאשר השיחות עם ההורים ממוקדות בריאות ולא משקל. הערות על המשקל יכולות להעביר לילד את המסר ש"ההורה מעריך את הילד על פי המשקל שלו". הילד מפנים זאת ומרגיש לא בסדר, לא ראוי, ולא שווה כבן אדם. התחושה הזאת היא שמובילה בסופו של דבר להתנהגויות אכילה לא טובות, להערכה עצמית נמוכה ולהשמנה.
כיצד כן יש לנהוג? בעיקר על ידי דוגמא אישית של אכילת מזון בריא ומאוזן במקביל להוצאת "הזבל" מהבית והכנסת מזון בריא בלבד. הדוגמא האישית משפיעה הרבה יותר מכל אמירה נוקבת ככל שתהיה שכאמור רק פוגעת בנפש הילד ומשפיעה עליו גם שנים לאחר מכן.
הצגת כל התגובות