תשעה באב הוא יום קשה. קשה כמובן בגלל הצום. וקשה כי חם, וארוך, ואסור לעשות שום דבר, ואין דרך להעביר את הזמן, והילדים מסתובבים בין הרגליים וגם להם אין מה לעשות, חם, ומשעמם, וארוך... וחוזר חלילה.
בסתר לב (ואולי אף בגלוי) מייחלים שיעבור כבר, שנהיה אחרי, תכניות בין הזמנים המרתקות מנסות להתפרץ ללא הרף משולי התודעה והמעבר הקיצוני הזה בין אבל לנופש הוא קשה. באמת קשה.
אבל, יהודים אנחנו, והורים אנחנו גם בימים קשים אלו, ומצוות חינוך אינה יוצאת לפגרה. נהפוך הוא, יום תשעה באב גם הוא הזדמנות להטביע בנפש הילדים רישום של תודעה יהודית, גם הוא יכול להחרט כיום חוייתי. לא חוייה בחוה ולא בפארק אקטיבי. משהו עמוק יותר, משמעותי, שיחבר אותם אל הייעוד והתפקיד האמיתי של כולנו בתור עם ישראל.
בגדול, ניתן לחלק את תשעה באב לשלושה פרקי זמן - ערב בוקר וצהריים.
בבוקר אפשר ליצור את בית המקדש, מלגו, מקליקס, מקפלה או מכולם ביחד. בנים או בנות גדולים יותר הבקיאים קצת יותר לעומק בפרטי מראה הבית או הכלים יכולים לתרום את חלקם וכך יכולה העבודה להיות מגוונת ומלכדת יותר. זוהי גם הזדמנות מצויינת למבצע של "אהבת חינם" או בניית בית המקדש השלישי. ההמחשה תהיה כפולה: הבניין שנבנה בו זמנית בארץ ובשמיים. (המעיינים יכולים לעיין בתחילת ספר "נפש החיים " לר´ חיים מוולוז´ין, המדבר בעניין זה וכמובן ללמוד זאת עם הילדים)
צהרי תשעה באב הוא זמן ההקלה ומסמל בעצם את האמונה שלנו שלעולם נשארת בחוזקה. אף על פי כן ולמרות הכל. סידור וניקוי הבית בשעות הללו הוא רווי בתוכן- שוב, הוא משקף את כח הנצחיות של עם ישראל. אין יאוש, יש תקווה, והעלייה בוא תבוא. אפשר לשתף בהכנת עוגה או מאכלים אחרים לסוף הצום ולהדגיש כל העת כי אין מדובר ב"יום אפייה" או תכנית אחרת לחופש אלא בהכנה, וציפייה שלנו אמיתית, חיה וקיימת לבוא משיח צדקנו.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה". שנזכה כולנו בעזרת ה´ לגאולה אמיתית בקרוב ממש. אמן.