הילד שלכם שקוע בספר, אתם קוראים לו שוב ושוב אבל הוא אפילו לא מתייחס. בלילה, לאחר שעת כיבוי האורות - אתם מביטים לעבר החדר שלו ומגלים שהילד ממשיך לקרוא. אתם נכנסים לחדר ודורשים ממנו שלא לאמץ את העיניים ולסגור מייד את הספר, אולם הוא מתחנן "רק לסיים את הפרק". כהורים למודי ניסיון אתם יודעים שהרגע הוא התחיל את הפרק - והספר כולו מחולק ל-4 חלקים בלבד...
התיאור הזה מוכר לכם? אתם לא לבד. לא לחינם אנחנו נקראים "עם הספר", ובמגזר החרדי בפרט תרבות הקריאה מושרשת עמוק.
האם מדובר בתופעה חיובית?
ובכן, קודם כל התשובה היא שכן. מדובר בתופעה חיובית שתורמת רבות להתפתחותו הרגשית והשכלית של הילד. הוא לומד להכיר סיטואציות, לכנות את הרגשות שלו בשמות, לקלוט בצורה טובה יותר מימדים של זמן, מקום, משמעות, וחווה חוויות שילמדו אותו רבות על החיים.
אך למרות זאת, כדאי לכם לשים לב לנקודה הבאה:
האם הילד שלכם קורא את הספרים רק כי הם מרתקים אותו, או שזאת הדרך שלו להתנתק מהעולם? הוא הוא בבריחה? האם יתכן שהוא לא מסוגל להתמודד עם החיים המציאותיים והוא נאלץ לברוח לעולמם של המילים? האם אין לו חברים במציאות, ולכן הוא בורח לחברים שבספרים - שלעולם לא מאכזבים אותו? האם הוא מתוסכל ממעמדו בתלמוד התורה או במשפחה ולכן הוא מעדיף לפנטז על ילדים המוקפים בחברים ונערצים על כל חבריהם?
אם התשובה חיובית - כדאי לכם לחשוב על דרך שתסייע לו להתחבר לעולם בצורה בריאה יותר, לפתור את הקונפליקטים שמלווים אותו, ולהגיע למצב שבו הוא קורא לשם החוויה בלבד, ולא לשם בריחה. ועדיין - אתם יכולים להיות מאושרים שהילד שלכם קורא...
ומה אתם חושבים על תולעי הספרים?