האיחוד בין ישראל ביתנו לליכוד טומן בחובו איום על דיוקנו ועל צביונו החברתי והמסורתי של הליכוד. קיימת סכנה מוחשית - המגובה בקולות מתוך ליבת הליכוד – שלפיהם ליברמן ומפלגתו יאפילו על הליכוד ויצבעו אותו בצבעים קודרים, חברתית ודתית (או ליתר דיוק, אנטי-דתית ואנטי-חברתית).
ש"ס, בכנסת היוצאת, הדפה פעם אחר פעם יוזמות חקיקה של ישראל ביתנו, שעיקרן היה זילות מוחלטת של מוסד הגיור וההצטרפות לעם היהודי. גיורי אינסטנט וייהוד בזק, משל היתה ההצטרפות לעם היהודי רכישת מינוי למכון כושר. ישראל ביתנו עמדה בראש החץ בניסיונות החקיקתיים הבלתי נלאים להחיל נישואים אזרחיים בישראל, מהלך שלדידנו פירושו התבוללות העם היהודי וחורבן מורשת ישראל סבא.
אודה ולא אבוש: "סדר יום אזרחי" הוא סיסמה פתיינית עבור חלקים בציבור. ואולם, עבורנו, הציבור הדתי, היא מקפלת בתוכה איום ממשי על ערכי יסוד, זהות אורחות וערכים, המשמרים אותנו כעם וכחברה.
הניסיון המר של ממשלה ללא חרדים (2006-2003) – מודל שבכירים בליכוד מודים שהם מהרהרים בו או אף חלילה עורגים אליו – אינו מאיים רק על הזהות היהודית, אלא גם על המפרקת החברתית. תפקידה של ש"ס כעת הוא לחשוף את התרחיש האפשרי של התפרקות החברה הישראלית מכל יסוד של סולידריות ואף של חמלה. אנו מזהירים מקריסת ערכים ומשבירת מערכות השומרות עלינו כחברה, כעם וכאומה.
לא בכדי שיגרה השבוע הנהגת ש"ס לרה"מ נתניהו - מועמדה להרכבת הממשלה - פנייה לחתום על אמנה, שעיקרה התחייבות שממשלתו תשמור על האדנים היהודיים של המדינה. אלמלא ההשתלטות העוינת של ישראל ביתנו על הליכוד והאובססיה של לבני ולפיד לממשלה נקייה מחרדים, ספק אם היה צורך במהלך שכזה.
בהקשרים הטעונים הללו ראוי לבחון ולשפוט את התשדיר המדובר, שבו באורח קליל וסאטירי הבאנו סוגיה מורכבת. אין בתשדיר גרם אחד של גזענות, אולם יש בו גם יש בו טונות של דאגה לזהות היהודית. מוסד הגיור אינו מושב לצים, והתהליך אינו משחק ב"נדמה לי". זה המסר ואין בילתו.
התשדיר אינו מדבר על כלל העולים מחבר המדינות, קל וחומר לא על היהודים על פי ההלכה מקרבם. ראוי גם לציין שהאלקטוראט הש"סי כולל מצביעים רבים וטובים, שמקורם בבריה"מ לשעבר. בסיעת ש"ס עצמה חברים מהקווקז ומבוכרה (ח"כ אמנון כהן) ומגאורגיה (ח"כ אברהם מיכאלי). מכאן שהטענה על גזענות היא עורבא פרח ועדות מצערת לקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש במונח זה.
הרב עובדיה יוסף, הגדול בפוסקי הדור, וכן הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, שלמה עמאר, עשו מאמצים במשך שנים רבות, בכובד ראש ומתוך דאגה עמוקה לעתידו של העם היהודי וללכידותו, לפתור את הסוגיה, מתוך עיקרון הלכתי של "כוחא יתרא" (הכוח להתיר). המגמה היא בהחלט להקל, אך לא תוך כדי ויתור על עקרונות היסוד ההלכתיים.
הכותב הוא חבר צוות הקמפיין, מטה ההסברה של ש"ס
המאמר פורסם ב'ישראל היום'
הצגת כל התגובות