כמי שמכיר או חשב שהוא מכיר את הרב רפאל שמעון (רפי) פויירשטיין, הופתעתי לרעה מאוסף העלבונות שהטיח בשבוע שבעבר בעולם התורה וההלכה האורטודוכסי – חרדי בישראל. הרב פויירשטיין הוא אמנם מבכירי רבני צוהר, שיחסם לחרדים הוא הסמל המסחרי שלהם, אך מגוריו בתוככי שכונה חרדית והיכרותו הקרובה עם אחיו שחורי הכיפה, גרמו למקלדתו להנפיק בשנים האחרונות כמה מאמרים יוצאי דופן בהם הובעה הערכה ואמפטיה (יחסית. יחסית) למגזר אליו אין הוא משתייך.
צר היה לי איפוא להיווכח שמאז הבחירות האחרונות אף הוא נסחף בטרנד האנטי חרדי שמנשב מאז הבחירות האחרונות. לשיא הגיעו הדברים במאמר שפורסם בערב שביעי של פסח ואשר גרם לי לשפשף עיניים בתימהון. הזהו הרב פוירשטיין בעל המחשבה המקורית והבנת השונה ממנו או שמא מדובר במתחזה? מקריאה חוזרת ונשנית לא נותר אלא להסיק כי אכן מדובר באיש שהכרתי (גילוי נאות הכותב מתגורר בשכנותו של הרב פויירשטיין שמצדו מתפלל בבית כנסת חרדי מאוד הדבוק לביתו). וזאת, לאור רהיטות הכתיבה והדיאלקטיה הבהירה המאפיינת אותו. כף הזכות שיש לי ללמד עליו נובעת ממאמר חז"ל הידוע "בא לכלל כעס בא לכלל טעות". את היסוד לכעס הוא מניח בעצמו בראשית דבריו: רגש הנחיתות שהוא מזהה אצל רבני הציונות הדתית הלאומית מול הרבנים החרדים. הנה עובדה היא, טוען הרב פויירשטיין, שבמו"מ לפני הקמת ממשלת הדרת החרדים באו הרבנים הציוניים למשכנם של הרבנים החרדים ולא ההפך.
מכלל אותו כעס שכח הרב פוירשטיין כלל בסיסי ביחסים שבין רבנים לבין עצמם. בחברה הישראלית העולם שייך לצעירים אך בחברה התורנית נותנים כבוד לגיל ולמעמד. כל הרבנים החרדים שאת ביתם פקדו הרבנים הציוניים ההם בני תשעים עד מאה. ההערצה אליהם, ולא רק בגלל הגיל אלא מסיבות נוספות הידועות הייטב לרב פוירשטיין, חוצה מגזרים ועדות ונעצרת רק על פתח דלתם של רבני צוהר. והאמת: ולא של כולם. לפני כחודש נועדתי לשיחה ארוכה עם יו"ר הארגון הרב דוד סתיו (הפגישה נערכה בחדר העבודה של הרב פוירשטיין) ואת דברי ההערכה ששמעתי ממנו על הרב עובדיה יוסף ניתן היה לכתוב כחלק ממאמר מערכת ב" יום ליום". בטאונה של תנועת ש"ס.
הכעס גרם לרב פוירשטיין לחטוא באוסף של קביעות שהגדרתם כמופרכות היא סוג של אנדרסטייטמנט. תורת החרדים, הוא קובע בנחרצות, היא תורה גלותית שאינה מתמודדת עם החיים החדשים שנרקמו כאן במאה האחרונה. הוא אף משתמש בביטוי "תורה של גלות" שהוא גלגולו של ביטוי דומה שהיה נפוץ מאוד בספרות המשכילים של המאה התשע עשרה שניהלו קרב מר ועיקש נגד היהדות האורדטודוכסית. תורה של פעם - הם לעגו לרבנים הזקנים מי שיעיין במאמריו הראשונים של הראי"ה קוק שנכתבו מיד לאחר שסיים את לימודיו בישיבת וואלוזין שברוסיה (ישיבה שנסגרה לאחר שראשיה סירבו לשלב בה את תוכנית הליב"ה של משרד החינוך הרוסי) יראה את הלהט בו הוא יוצא נגד התבטאויות נלוזות מסוג זה.
ולגופם של דברים. האב המייסד של החברה החרדית הישראלית הוא הרב אברהם ישעיהו קרליץ הידוע בכינויו הספרותי תורני "החזון איש" . תורתו הפרושה על פני שמונה כרכים עבי כרס היא נכס צאן ברזל שהקנה לו תהילת עולם. עד כדי כך שאפילו הראי"ה קוק, בו נאחז הרב פוירשטיין, טרח לבוא ולבקרו מספר פעמים בביתו. חילוקי הדעות ההשקפתים ביניהם היו חריפים וידועים לכל. ואף על פי כן הוא לא חיכה עד שהחזון איש יבוא לבקרו בביתו בירושלים, למען הפגן זקיפות קומה ציונית דתית לאומית כפי שדורש הרב פויירשטיין, אלא ירד למעונו הצנוע בבני ברק.
הלזאת תורת הגלות יקרא?
מסגרת הכשרתו התורנית של הרב פוירשטיין לא כללה, כנראה, לימוד בספריו העמוקים והקשים של החזון איש (הרבה יותר קל להוציא תעודת סמיכה מהרבנות הראשית ולכתוב מאמרים בתקשורת החילונית) ולפיכך אין הוא מודע, כנראה, לשפע ההתמודדויות עם המציאות החדשה שזימנה ההתפתחות הטכנולוגית המואצת הנדונות בספרים אלו. החזון איש היה מהראשונים שעסק בשאלת היחס לחשמל ובעיותיו ההלכתיות האין סופיות. (הראשון שקדם לו היה גאון ירושלמי צעיר שלימים נודע כרבי שלמה זלמן אוירבאך, ראש ישיבה אולטרא חרדי ומגדולי הפוסקים בדורינו שהיה מקובל כסמכות הלכתית מכרעת גם בציבור הדתי לאומי. לאחר פטירתו צעדו מאחורי מיטתו כל בני הישיבות הציונית הדתיות בישראל ורבניהם). את הכרעותיו בנושא סבוך זה הוא שאב מתוך הויות אביי ורבא אותם מגדיר הרב פוירשטיין כתורה של גלות.
תורתו "הגלותית" של החזון איש החזירה לתחיה מקצועות הלכתיים שלמים שכמעט הלכו לאיבוד במשך אלפיים שנות גלות. בוילנא ובוורשא לא התמודדו רבנים עם הלכות שאין דינם אלא בארץ ישראל בלבד כמו: תרומות ומעשרות. שמירת שביעית, איסור חדש ועוד רבים. בכולם הוא עסק תוך התמודדות יום יומית עם שאלות מציאותיות שהופנו אליו מההתיישבות היהודית החקלאית המתחדשת בארץ ישראל. בו בזמן הוא גם התמודד גם בעיות כמו חליבה בשבת במקום שאין גוי שיעשה זאת (מציאות נדירה בגולה) הקמת מקוואות טהרה עם משאבות חשמליות ואין ספור סוגיות הלכתיות טכנולוגיות שהונחו בפניו. הלזאת תורת הגלות יקרא.
אם יטרח הרב פוירשטיין להכנס לספריה של ישיבת הסדר המכבדת את עצמה הוא יעמוד על חלוקה מוזרה. ספרי המחשבה והאגדה הם ברובם של הראי"ה וממשיכי דרכו ההגותית. לעומת זאת במדפי ספרי השאלות והתשובות של הדורות האחרונים מרבית הספרים הם של פוסקים חרדים גלותיים. הוא ימצא שם את סדרות השו"ת של הרב משה פיינשטיין (אגרות משה) של הרב אליעזר וולדינברג (הציץ אליעזר) של הרב שלמה זלמן אוירבאך, של יבדל"א הרב עובדיה יוסף, של איש העדה החרדית הרב יצחק וייס (מנחת יצחק) ואפילו את ספריו של הרב יוסף שלום אלישיב, המנהיג אולי השמרני ביותר של היהדות החרדית. כל אחד מהספרים האמורים גדוש בשאלות שנשאלו על ידי בני דורינו. לחלקן אין תשובות בספרי הדורות הקודמים יען כי התחדשו יחד עם המציאות המשתנה ללא הרף.
הנה מקבץ קצר של שאלות הנדונות בספרים המוזכרים וברבים אחרים שלא הוזכרו: הזרעה מלאכותית. פונדקאות. הנדסה גנטית. קביעת רגע המוות בהתאם למידע שמספק המכשור הרפואי החדיש. ניתוק מכשירים לחולה סופני. קו התאריך ועוד מאה נושאים אחרים שלא נדונו בתקופת אביי ורבא אך נשפטים אך ורק בהתאם לכללים שנקבעו על ידם. האם לזאת מתכוון הרב פויירשטיין כאשר הוא מדבר על תורה חלקית בלבד? אתמהה.
הן אמת שהתחום היחיד בו לא עוסקים הפוסקים החרדים הוא הלכות והליכות יום העצמאות. מי שנפשו חשקה לדעת האם יש לומר הלל עם ברכה או בלי ברכה. האם יש לומר תחנון בה' אייר גם כאשר הטכסים הרשמיים נדחו לו' או ז' אייר , והאם מותר להסתפר ביום זה - ימצא תשובות רק במשנתם של רבני צוהר. הפוסקים החרדים לא נתנו את דעתם לכך. אם מפני שאין הם מייחסים ערך דתי לחג שנקבע על ידי מחוקקים חילונים שבעצמם אינם אומרים בו הלל. ואם מפני שסדר יומם העמוס חייב אותם להתמקד בשאלות קרדינליות יותר כמו שבת כשרות ומקוואות בצד הנושאים האקטואליים שהוזכרו.
ומי התיר את העגונות? רב שחור וגלותי
והנה חידה שאפילו הרב פוירשטיין לא יתקשה לענות עליה. כשנדמו תרועות הקרב של מלחמת יום כיפור הכריז הצבא על עשרות חיילים כנעדרים או חללים שמקום קבורתם לא נודע. מבחינה הלכתית לא היה בהכרזה זו כל ערך שיחלץ את נשותיהם מכבלי העגינות. תיקי העגונות נדדו מבית דין אחד למשנהו ואף רב, נאור ומתקדם ככל שיהיה לא הסכים לקחת אחריות. מי לבסוף עשה זאת והתיר את העגונות. א) הרב שלמה גורן. ב) הרב דב ליאור ג) הרב צבי יהודה קוק. ד) אף תשובה לא נכונה.
אין לי ספק שהרב פוירשטיין יבחר מיד באפשרות האחרונה כי גם הוא יודע שמי שעשה זאת היה רב שחור וגלותי, כבן חמישים ושלוש לערך, שנפגש עם קציני צבא בכירים. תחקר אותם על סטטיסטיקות של הרוגים ופצועים במלחמות המאה העשרים (לדוגמא: מה ההסתברות של הישרדות במקרה של פגיעה ישירה בטנק כאשר אש מנשק קל נורית על מי שמנסה לברוח ממנו). מתוך חקירותיו הוא בנה מערכת של כללים הלכתיים מפתיעים והצליח להתיר את כל העגונות. חזור שנית. את כל העגונות. בניגוד למי שהוזכר כאפשרות השנייה בשאלה הוא זכה לברכתם של כל הפוסקים החרדים האחרים כמו הרב אלישיב והרב שלמה זלמן אוירבאך. למי שלא הבין לבנתיים המדובר הרב שהתיר הוא הרב עובדיה יוסף. איש מורם מעם שלא למד ליב"ה מימיו ומחנך את צאן מרעיתו בדרכים עליהם יצא קצפם של הרב פוירשטיין וחבריו.
הרבנים החרדים פרצו דרכים שבלעדי גם רבני צוהר לא היו מוצאים את ידיהם ואת רגליהם. ניקח לדוגמא את מכון צומ"ת לפתרון בעיות הלכתיות טכנולוגיות הנחשב כאחד מיצירות הפאר ובלי ציניות) של הציונות הדתית בישראל. מייסד המכון, הרב ישראל רוזן, קיבל את הכשרתו לכך במכון המדעי טכנולוגי להלכה בראשותו של המדען והרב החרדי לוי יצחק הלפרין שיצק את כל היסודות הידועים כיום בנושא זה. ועדיין לא הזכרנו את הפורומים לאתיקה ורפואה בת ימינו שנוסדו בראשיתם על ידי רבנים חרדים ולאחריהם הגיעו רבנים ציונים דתיים. אוף. החרדים האלה. בכל דבר הם מקדימים. ולא רק בהוויות אביי ורבא.
הרב פוירשטיין הוא בן גילי ובן שכונת מגורי ילדותי בירושלים. לא עקבתי אחרי מסלול לימודיו בתיכון אך כמרבית חברינו בבית הספר הממלכתי דתי המשכתי את לימודי בישיבה תיכונית בירושלים. כל רבותי שם היו מהזרם החרדי. השפעתם גרמה לכך שחלק הארי של תלמידי הישיבה התיכונית יצאו אחרי מבחני הבגרות ללמוד בישיבות חרדיות ושם "השחירו" לחלוטין. רק ברבות השנים, כאשר ישיבות ההסדר העמידו מתוכם רבנים הראויים ללמד הוחלפו הרבנים עם הכיפות השחורות בחובשי כיפות סרוגות. אגב. ראש ישיבת ההסדר הגדולה וכמדומני גם הראשונה היה הרב החרדי חיים יעקב גולדוויכט. אולי הרב פויירשטין עוד זכה להכיר אותו. המסקנה: לא היה היה עולם תורני לאומי פורח אלמלי היסודות שהניחו עבורו הרבנים החרדיים.
הרב פוירשטיין וחבריו טוענים שהם מציגים בפני הצבור החילוני את פניה הנעימים והמסבירים של היהדות. אם כך הם עושים - יפה הם עושים. שבעים פנים לתורה ואף דרך זו פן היא. יורשה לנו רק לבקש מהם כי יזכו ממאור פניהם לא רק את אחיהם החילונים אלא גם אותנו: האחים החרדים. שאלמלי כן אנו עלולים להגיע למסקנה המצערת שלא במאור פנים אמיתי מדובר אלא בתרגילי שיווק מוצלחים.
הכותב הוא פרשן פוליטי ועורך חדשות בעיתון החרדי בקהילה.
תמצית המאמר פורסמה באתר ווינט. כאן מתפרסמת המהדורה המלאה.
הצגת כל התגובות