בעיסוקינו במעמדו של הרופא בישראל, צריכים אנו לתאר את מצבה של מערכת הבריאות בישראל. בפני מערכת הבריאות בישראל מונחות בעיות קשות בתחום התקצוב הריאלי של שירותי הבריאות הממלכתיים, והן: חיזוק הרפואה הציבורית אל מול הרפואה הפרטית, חיזוק מערכות הבריאות בפריפריה כשמעל כולנה מרחפת סכנה נוספת למערכת הרפואה והבריאות בישראל - המחסור ההולך וגדל של רופאים בישראל. צמצום פערי תקצוב ראלי מול עלויות ממשיות.
מציאות; בישראל יש 3.2 רופאים לאלף נפש, לעומת רוב המדינות המתפתחות בהן יש 10 רופאים ויותר לאלף נפש. זאת עוד לפני שדיברנו על כך שמרבית הרופאים בישראל נמצאים בגילאי פרישה או קרובים לגיל פרישה, בהתייחס לכך שיותר משליש הרופאים בישראל עלו לארץ משנת 1989 בגלי העלייה הגדולים ואת השכלתם הרפואית רכשו בחו"ל.
נתון נוסף הוא, שבישראל מצטרפים כל שנה ארבעה רופאים למאה אלף נפש, בעוד שבמדינות המתקדמות מצטרפים כל שנה עשרה רופאים למאה אלף נפש.
מדוע הגענו למצב הזה של המחסור ברופאים? לדעתי, הסיבות רבות, אך אמנה את שלושת הסיבות העיקריות למצב חמור זה:
1. עבודת הרופא דורשת הימצאות שעות רבות בעבודה תחת מאמץ פיזי ורגשי גבוה, וללא תקינה ראויה של המדינה בנוסף לגידול האוכלוסייה והזדקנותה, משרד הבריאות מתנגד באופן מסורתי לתיקנון מערכת הבריאות.
2. שכר ותגמול נמוך יחסית אל מול גודל ההשקעה בלימודים ובעבודה.
3. החברה הישראלית הולכת לכיוון הכסף הקל והמהיר וההתעשרות המהירה ומעדיפה מקצועות כלכליים אחרים על פני מקצועות הרפואה.
מאמר זה בא היום כי יש בי את התחושה שהממשלה תאלץ להתערב בהפניית משאבים ונתינת תמריצים לסטודנטים ללימודי רפואה. ואני במאמרי זה בא לשאול - לא בא לקבוע, בסוגיה זו בדומה לסוגיות רבות בחברה הישראלית לגדולי ישראל ההנחיה וההמלצה.
מאמרי זה בא להציף את המצוקה ולעורר את הדיון בסוגיה זו בחברה החרדית, האם לנוכח התמורות והשינויים המתרחשים בקהילות ובחברה החרדית, בימים שגדולי ישראל משיבים לעתים קרובות לשואלים לצאת לעבודה וללימודים גבוהים, האם לבחור במקצוע הרפואה עדיף על מקצועות ידע אחרים?
הרמב"ם, רבי משה בן מימון הרופא הגדול שכתב את החיבורים הרפואיים הבאים: ספר הקצרת (אסתמא) הנהגת הבריאות פרקי משה, מאמר הטחורים, מאמר המשגל שמות התרופות ועל קץ החיים, האם כל ההשקעה הרפואית הזו פגעה ברמת השכלתו התורנית של הרמב"ם?.
ואם שואלים אותי ברמה האישית, דווקא מקצוע עתיר ידע זה יחזק את התפיסה הרוחנית של הרופא מבחינת "מבשרי אחזה אלוקה" ואין קידוש ה' גדול מזה שנראה אוהבי ה', יראי ה', בבתי החולים ובמרפאות ברחבי הארץ.
בימים שאנו הכוח המוביל בכוחות ההצלה וזק"א אל לנו לאפשר בהסכמה שבשתיקה שהציבור החרדי המעוניין לצאת ללימודים ולהשתלב בתעסוקה יהיה ברירת מחדל במקצועות נכחדים בלבד.
רבינו משה בן מימון המכונה בראשי תיבות הרמב"ם היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, אחד מעמודי ההוראה של מרן בעל השולחן ערוך, בנוסף הוא היה הרופא היהודי הנודע האהוב והנערץ, שעליו נאמר: "ממשה עד משה לא קם כמשה".
הרמב"ם הטיף לרפואה מונעת וקבע בספריו וחיבוריו על הקשר הרציף בין בריאות הגוף ובריאות הנפש ולהרגלי תזונה ופעילות גופנית.
אומר הרמב"ם "ואם יטרידוהו להתעמל אז לא יספיקוהו טוב ההנהגה עד שיצטרך לזה לקיחת הרפואות המבריאות (תרופות), הוא קובע שבהתעמלות ידחו רוב ההנהגות הרעות.
על הרמב"ם אומר המשורר ר' יהודה אלחריזי "בגללך אמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". כל כך העריך את גדלותו התורנית והאינטלקטואלית.
הצגת כל התגובות