שופטי בג"ץ החליטו פה אחד לבטל את הבטחת ההכנסה לאברכים. הנימוק הוא שתשלומי הבטחת הכנסה לחרדים פוגעים בעקרון השוויון, שכן סטודנטים אינם זכאים להבטחה כאמור, וכי הפגיעה בשוויון אינה מידתית. היא איננה מידתית, שכן היא אינה מקדמת את התכלית המוצהרת של ההוראה: קידום שילוב החרדים בשוק העבודה.
הפסיקה הזו של בג"ץ היא רעועה עד מופרכת מכמה היבטים:
ראשית, במשך שנים בג"ץ נמנע מליצור שוויון תקציבי בין אזרחי ישראל, להוציא מקרים בודדים. אם מעייני בג"ץ לתיקון האפליה, הרי שבראש ובראשונה עליו למנוע את האפליה של האזרחים הערבים. הציבור שאחראי לאותה אפליה, הוא הציבור שנהנה מפסיקת בג"ץ. הוא הציבור שהיה יכול להתמודד עם אפלייתם לטובה לכאורה של החרדים בזירה הפוליטית, בעוד הציבור הערבי שהוא מיעוט תמידי, מועד לנחיתות תמידית בזירה הפוליטית, ולכן לגביו נחוצה ביקורת שיפוטית שתמנע אפליה.
מגני שופטי בג"ץ נוטים לטעון, שבג"ץ אינו יכול להגן על הערבים והפליטים, כי הקרדיט שלו מוגבל. יבואו שופטי בג"ץ וישתמשו בקרדיט שלהם למטרה החשובה יותר. בג"ץ אפילו נמנע מלהורות למדינה להפסיק את האפליה בקבלת ערבים לשירות המדינה.
שנית, זה בכלל לא מובן מאליו, שלכנסת אין סמכות להקצות יותר או פחות כסף לישיבות מאשר לאוניברסיטאות. לימוד תורה ולימודים אקדמיים הם בעלי מאפיינים של מוצר ציבורי. הם יוצרים טוב ציבורי, שהחברה בכללותה נהנית ממנו, ולא רק לומדיו ומממניו.
הבחירה, אם להעדיף סל מוצרים ציבוריים שיש בו לימוד תורה, תיאטרון או מדע, צריכה להתקבל בידי הציבור, ולא בידי בית המשפט. האם הממשלה חייבת לתגמל רבנים חוזרים, כפי שהיא מתגמלת מדענים חוזרים?
שלישית, אם בוחנים את השוויון בין סטודנטים לאברכים צריכים לבדוק את ההקצאה הכוללת של המדינה פר סטודנט לעומת ההקצאה פר אברך. אברך, כנראה, מקבל יותר מלגות מסטודנט לתלמוד, אבל הסטודנט לתלמוד נהנה מתקציב ממשלתי שהולך לדברים אחרים: שטח האוניברסיטה, בניית בניינים יקרים ותחזוקם, מערכת מיזוג אוויר, ספרייה, שכר למרצים, תקציב מחקר ונסיעות לחו"ל ושכר למערך שלם של פקידות.
נראה לי, שאם יבחנו את המימון הכולל ייצא שתלמידי הישיבות מקבלים פחות. הישיבות פשוט או יותר יעילות, או שיותר חשוב להן להקצות כסף ללומדיהן מאשר לסעיפי תקציב אחרים.
רביעית, התכלית של המלצות וועדת גבאי בדבר הבטחת ההכנסה לאברכים אינה רק שילובם בשוק העבודה, אלא איזון בין שתי תכליות נוגדות: קידום לימוד התורה לצד שילוב החרדים בשוק העבודה. הבטחת ההכנסה לא באה לשלב חרדים בעבודה כפי שסבר בג"ץ, אלא באה לקדם את התכלית של לימוד תורה. בג"ץ העמיד כאן איש קש, ובכך הפך את המסקנות לאבסורדיות.
חמישית, עד כמה שסגירה כוללת של הברזים הייתה יכולה להוביל להסתגרות, לא ברור שהאמצעי שננקט בדבר קצבאות מתונות אינו משרת את התכלית של שילוב.
הכותב הוא מרצה למשפטים ובעל בלוג ב"הארץ"
הצגת כל התגובות