צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
בימים אלו כשהביטחון האישי שלנו מעורער ומאוים, ומלווה בתחושת אכזבה והעדר תקווה. יש בנו הרצון להביע את רגשי הגאווה והתמיכה, לחיילי צה"ל, לאזרחי הדרום, ובימים האחרונים אפשר לומר לכל אזרחי המדינה.
אי אפשר שלא לעשות השוואה בין האזור שלנו כאן, לעומת אזורים שפויים אחרים כגון מדינות סקנדינביה, ואז נזכרים בקלישאה שאומרת: "שבוע חדשות במדינת ישראל זו מנת חדשות לשלושה חודשים במדינות סקנדינביה".
הגמרא במסכת ברכות יג' מסבירה לנו את המושג "צרות אחרונות משכחות את הראשונות". הגמרא מסבירה זאת בדרך משל.
משל לאדם שהיה מהלך ופגע בו הזאב וניצל ממנו, היה הולך ומספר את הנס שנעשה לו עם הזאב. עודו הולך, פגע בו האריה ואף ממנו ניצל.
המשיך אותו אדם להלך ולספר בנס האריה, והנה פגע בו נחש וגם ממנו ניצל.
אותו אדם שכח מעשה האריה והיה הולך ומספר מעשה הנחש, כך גם ישראל, "צרות אחרונות משכיחות את הראשונות"
ולמה אני כותב זאת? לא מזמן הסתיימו ימי השבעה של שלושת הנערים וכמעט שאיננו מדברים על כך. זה בדיוק המצב בו אנו נמצאים: "צרות אחרונות משכיחות את הראשונות".
והנה עוד לא הספקנו לעכל את השכול ולספוג את העלבון הצורב, מהרצח הנתעב של מחבלי החמאס את שלושת הנערים הקדושים שלנו.
ומאותה פסגה של התרוממות הרוח ומאותה פסגה ערכית ורוחנית, שהחברה בישראל והמשפחות העניקו לנו בשלושת השבועות מאז נחטפו הנערים. ומאותה פסגה, קמו שוטים עלובי נפש, ועשו דין לעצמם.
רצחו את הנער החף מפשע מוחמד אבו חדיר, בצורה שהייתה עד היום נחלתם השפלה של השפלים שבאויבנו, לקחו אותנו מאותה פסגה רוחנית וערכית, והשליכו אותנו ארצה אל תחתית הבושה והשפל, בהרגשה כואבת שפנינו, פניו של העם היהודי הוטחו ארצה.
ומאז מלווה אותנו תחושה של החמצה, כי יש מי שגנב לנו את הנחמה מהרצח המתועב של הנערים ותחושת האכזבה הקשה, שיצא מאיתנו ומעמנו, רוצח שפל שבחר שלא ברצוננו ולא מבחירתנו, קם והדביק לנו במצחנו מבלי שנרצה בכך, אות קין, אות קלון מביש.
ואני לא מלקה את עצמי כי כך אני מרגיש. ואוי לנו אם לא נחוש כך. ואוי לנוי אם חושינו יכהו בצוק העיתים. כי אז כנראה איבדנו את התחושה ואת המצפן היהודי הערכי.
אחרי צרות ראשונות ואחרונות באו הצרות החדשות.
אני מכוון על התחושה של כל אזרחי ישראל מהמראות המזעזעות, והמתלהמות של אזרחי ישראל הערבים המפגינים בצמתים וביישובים, תוך כדי שהם משחיתים ציוד יקר וקוראים קריאות גזעניות של מוות ליהודים כאילו אין כאן את יום המחר.
אני מאלה שאוחזים כי רוב אזרחי ישראל היהודים והערבים, מאמינים בדו קיום ובגורל המשותף שלנו כאן בארץ, ואל לנו לאפשר לקיצונים מכל צד להכתיב לנו את המציאות הקשה והבלתי אפשרית שהם רוצים להכתיב לנו. הקיצוניים רוצים אנרכיה ומאנרכיה כולם מפסידים.
תשאלו את הרוב הדומם בסוריה בעירק מי הוא המפסיד העיקרי? המפסידים העיקריים הם האזרחים שהם הרוב הדומם.
אסור לנו לספק לקיצוניים את האשליה שמעשיהם הם שיביאו למימוש השקפת עולמם הקיצונית. וכאן להזכיר לערביי ישראל ואינני מעוניין לעשות מאזן דמים, תזכרו את נרצחי ישראל הרבים על רקע לאומני שנרצחו על ידי ערביי ישראל.
ואף פעם לא ראינו מהומות ברחובות ישראל כן ראינו הפגנות דמוקרטיות. לא ראינו רעולי פנים מיידים אבנים לא ראינו הצתות של ישובים ערבים וטוב שכך. ומכאן אני קורא למנהיגי האוכלוסייה הערבית בישראל הגורל הכתיב לנו דו קיום בואו נאמר לקיצוניים: אף אחד מהצדדים לא מתכונן לעזוב כאן ועוד אתגרים חשובים לנו נכונו לנו כאן.
וכאילו לא קרה כאן כלום אמש. מדינת ישראל מותקפת ומופגזת בעומק העורף האזרחי ע"י ארגוני הטרור מעזה. אנחנו מרותקים לחדשות מתפוצצים מדאגות, לבני המשפחה, לחיילי צה"ל, לאזרחי ישראל, ולחוסן האזרחי, ומותר כן, מותר, גם לגאווה הלאומית.
ועל זה בדיוק נאמר צרות אחרונות משכחות ראשונות.
לכולם בעת הזאת אומר: את מה שאמר התנא באבות: "חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל".
הכותב באהבה בחרדה ובתפילה.
הצגת כל התגובות