רבי יהושע ליב דיסקין נודע כגאון עצום ומופלא, לוחם אמיץ למען קדשי היהדות, ומהוד קדושתו חרדו רבים. נוהג היה קיים בעירו כאשר יהודי התחייב שבועה בבית משפט של נכרים, היו מביאים לו ספר תורה מבית הכנסת ומשביעים אותו עליו.
שמע זאת המהרי"ל דיסקין כשנתמנה להיות רב ואמר "היאך מוציאים את ספר התורה לבית המשפט, הרי אסור לטלטל ספר תורה אפילו לקרוא בו במקום אחר, ולטלטלו כדי שישבע יהודי?! - עמד וביטל את הנוהג הפסול.
לא ארכו הימים ויהודי מבני העיר, נתבע לבית משפט, ויצא חייב בשבועה. הלכו פקידי הרשות לבית הכנסת וביקשו ליטול ספר תורה. להפתעתם נתקלו בסירוב. "לפי פקודת הרב". הם שבו כלעומת שבאו וסיפרו לשופט, שהרב החדש אוסר להביא את ספר התורה.
"זוהי הפרעה לשליח החוק במילוי תפקידו, ברוסיה הצארית" אמר השופט. והזמין את הרב לבית המשפט להסביר את פשר פקודתו.
"האם נכון הוא שכבודו אינו מרשה להביא לכאן את ספר התורה?"
"נכון" - ענה הרב.
"מדוע"? שואל השופט?
"אנו חסים על חפץ זה, הוא עלה לנו ביוקר". ענה הרב.
"עלה ביוקר?" - מקשה שוב השופט.
"כן,, עונה הרב, הוא עלה לנו אלפי רבבות נפשות ששפכו את דמם למענו, עונו, נשרפו, נרצחו, מסרו את נפשם על קיום כל תג בו, הועלו בגללו על המוקד!"
שמע השופט את דבריו הנסערים של הרב שיצאו מעומק לבו, והצהיר: "מהיום הזה ואילך הנוהג הזה מבוטל!"
* * *
סיפור זה ממחיש שאפילו גוי אטום לב יכול להבין את הערך הנעלה של דם יהודי.
ואולם לדאבון הלב נראה שקברניטי המדינה לא הפנימו מסר חד זה. והראיה: השבוע ב-י"ז בתמוז - נכתבה כתבה בעמוד הראשן של עיתון "המודיע" בה מנסה הפרשן הצבאי להסביר ולתרץ את החלטת הממשלה לנקוט בהפסקת אש (הפסקה שלאחר מכן בוטלה בשל תוקפנות החמאס). בתור הקדמה מבאר כותב השורות שבתום שבעת ימי הלחימה, הוכשרה הקרקע לפעולה קרקעית שתקעקע אחת ולתמיד את שלטון החמאס ותשרש אותו מן העולם. אלא מאי? סוברים מנהיגנו שעדיף שלא להנחית מהלומת מחץ על האוייב מתוך חשש שמא יקום במקומו ארגון אחר שיהווה סכנה גדולה יותר עבור ישראל.
מרוח הכתבה, ניתן היה להבין שאותו פרשן צבאי אכן מסכים לגישה זו של מחליטי ההחלטות.
כשקראתי את דבריו, נזכרתי בסיפור התנכ"י המפורסם שמופיע בספר שמואל א', אודות שאול המלך ומלחמתו עם העמלקים.
המלך שאול אשר עליו מעידים חז"ל שלא עבר עיברה מימיו, ריחם על אגג מלך העמלקים והשאירו בחיים. או אז הגיע אליו שמואל הנביא בשליחות שמיימית ובישר לו שבורא עולם מאס במלכותו ועתיד להקים תחתיו מלך אחר.
כששאול ניסה להצטדק ולהסביר שהוא חמל על מיטב הצאן בכדי להקריבו לה', הגיב שמואל ואמר: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'. הנה שמוע - מזבח טוב, להקשיב - מחלב אילים".
הטענה שהוצגה לפני שאול המלך הייתה שהיה עליו למחוק כליל את העמלקים מעל פני האדמה מבלי לערוך חשבונות צדדיים. ולמרות שמדובר שם בנסיבות שונות (הצו האלוקי למחוק את זכר עמלק מתחת השמיים) בכל אופן ניתן להקיש מהסיפור הנ"ל לענייננו שכשיש הזדמנות להכריע אחת ולתמיד את האוייב, צריך לבצע זאת במהירות המירבית מבלי לערבב שיקולים אחרים שיטרפדו זאת, יבואו "החכמים" ויטענו בצדק: מה אתה ושכמותך מבינים במהלכים צבאיים?! וכי אתם יותר מומחים ממנהיגי הממשלה?!
ולמרות שיש משהו צודק בטענתם, ניתן עדיין לענות להם: ראינו כבר שר אחד שלפני שנים הופקד על בטחון המדינה מבלי להיות מומחה צבאי ואותה החלטה שהחליט (בניגוד לדעתם של כמה ממפקדי הצבא דאז) למגן את תושבי ארץ הקודש באמצעות כיפת-ברזל, הצילה בסייעתא דשמיא מאות אלפי יהודים. מכאן ניתן להסיק שלפעמים הגיון ישר של אדם לא מקצועי יכול להיות כבד משקל יותר משיקולים זרים של מקצוענים.
ויהי רצון שעד ששורות אלה יראו אור, נתבשר כבר שכל אויבנו נעלמו מהעולם ועם ישראל ישב בשלווה ונחת בארץ הקודש בביאת משיח צדיקנו שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.
הצגת כל התגובות