עתות מלחמה הן עתות מצוקה, אלה זמנים בהם אנשים פועלים באופן טבעי כדי להגן על עצמם ומשפחתם, והשגרה נעלמת ונאלמת. כלל ישן אומר כי אם אתה רואה את המכשולים, סימן שהורדת עינך מן המטרה. לכן, דווקא עכשיו, כאשר הקשיים דווקא נערמים מול עיננו, ישנה חשיבות להדגיש את הדברים שהם מהות קיומנו. לא לחדש באתי, הדברים ידועים ועומדים, אלא למנוע מן החרדה להביא אותנו לדוש בעקב את העיקר ולעסוק רק במפחיד.
כמו לכל יהודי ממוצע, גם לי יש רעיונות והצעות מה צריך לעשות כדי לסיים את המצב ולהביא להכנעת החמאס. אחסוך דעותיי מכם, אינני איש ביטחון, מעדיף לדבר על נושאים שאני מבין בהם יותר. אדבר על ההיבט החברתי של המצב, אדגיש שמטרת האוייב היא לפגוע בשגרת החיים שלנו, ולהביא לכך שקיום חיים יהודיים בארץ ישראל לא יהיה אפשרי. או לפחות לא יהיה קל. לכן, דווקא עכשיו ישנה חשיבות רבה לתחזק ולחזק את השגרה, את עמוד השדרה של הקיום, אשר מוביל בסופו של דבר למימוש הערכים.
כיהודים אנו שואפים להביא לתיקון העולם, להביא למצב בו ערכים של אמונה וצדק יהיו לנחלת הכלל. ערכים אלה רלוונטיים בזמן שיש סדר יום אזרחי, וקשה לדבר עליהם בזמן מלחמה. מהו עולם מתוקן ומהי חברה תקינה זהו דיון ארוך, רבים רואים אותו במשקפים שונים וכמעט בלתי אפשרי לנהל אותו כעת. עדיין, חשוב לזכור שמטרת המלחמה היא לאפשר את קיומנו וקיום ערכינו, ואם אותם אנו נזנח, אין לנו למעשה על מה להילחם.
גם בזמן מלחמה ישנן אמות מידה של מוסר, מלחמה אינה מתירה לנו את הכל. הפסוק אומר: "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור". אפילו עץ אסור לכרות שלא לצורך. מאידך גיסא, כאשר קמים עלינו להורגינו, יש לעשות הכל כדי למנוע הרג מאזרחינו או מחיילינו. חשוב לזכור שהמוסר לצידנו, בכל אמת מידה אובייקטיבית. במיוחד כאשר ברור לכולנו מיהם אוייבנו ומהי מטרתם. עדיין, הרג אנשים הוא כואב. לא באנו לשוש על הדם מתוך חיפוש הנקם, אלא נאלצנו להשכים ולהקדים את רודפינו. לא בחדווה, אלא ככורח. ואת הכורח יש לעשות באופן היעיל ביותר.
צריך רק תמיד לדעת להעמיד מול עינינו את המציאות, שמי שלא יודע להילחם ולהיאבק כדי לקדם את ערכיו אזי אין לערכיו קיום. מהות היהדות אינה מלחמה, אך אם כדי להגן על יהודים צריך להילחם, אזי נקדש את המלחמה. גם חשוב שכל דיון על מוסר מלחמה נתחיל מהבנת המציאות, מי שדורש מוסר בלא לדעת על מה הוא מחיל אותו חוטא כלפי שמים וחוטא כלפי אדם.
חובה להבין את הסביבה בה אנו חיים, ורק על פיה לחשב מחשבות. אסור גם להפך את המוסר, ולהפוך את שמירת חיי האוייב לקודם לשמירת חיי יהודים. לא באנו להגן על ילדי עזה, אלא על ילדי ישראל. אם ילדי עזה מנוצלים כדי להגן בגופם על כלי משחית, עם כל הצער יש לגדוע את כלי המשחית בלא שום שיקול זר.
אבל ישנם דברים שדווקא עיתות מצוקה גורמים להם להתגלות, מדהים לראות איך כל העם, מכל קצות הקשת, מתגייסים כדי לסייע לחיילים ולתושבי הדרום. אנשים פתחו ביתם לארח תושבים, ושלחו מטעמים לחיילים שבשטח. ילדים עברו בבתים, ואספו מזון ופריטים נוספים כדי לשלוח לקו החזית. יפה לראות כוונת הצוררים לפורר אותנו מבפנים לא רק שלא עלתה בידם, אלא דווקא השיגה את ההיפך. פתאום הרחוקים התקרבו, ובמקום לפחד אנו מאוחדים עוד יותר מאשר בעתות שגרה.
המטרה הסופית של החמאס היא להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בארץ ישראל, האמצעי לכך הוא פגיעה בכל אפשרות לקיים אורח חיים תקין. בסופו של דבר נוכחנו אנחנו ונוכחו גם אוייבנו כי דווקא האיום עלינו גורם לנו להתחזק יותר בבסיס הליבה של ערכינו, דווקא האיום גורם לנו לאחדות.
מי יודע, אם יראה אוייב כי דווקא מלחמתו בנו גורמת לנו להתחזק באהבת ישראל ולפרוח מבחינה חברתית, זה מה יביא אותו לכתות חרבו לאתים ומנהרותיו לרכבת תחתית. אם נדבק בכללים הפשוטים של ואהבת לרעך כמוך, אולי זה מה שדווקא יביא לחזון אחרית הימים. אולי, ואולי זו העצה הצבאית הטובה ביותר שאני יכול לתת על רגל אחת.