אני יושבת במרכז ההגנה בית לין בירושלים, בחדר ההמתנה שצופה למדשאה בחוץ, שם על ספסל, ישבה עד לפני רגע, אם שניסתה להרגיע את בנה הנסער, בן ה-12, לאחר שנחקר בידי חוקרת ילדים, על תקיפה קשה אותה הוא חווה במשך חמש השנים האחרונות.
הוא יצא באמצע החקירה, לא היה מסוגל להמשיך והיא מנחמת אותו...
לצידי יושב האב, בוכה ואוכל שוקולד בעצבנות.
אף מילה שאכתוב כאן לא תתאר את התחושה הבלתי אפשרית של הורה במצב כזה.
חודש עבר מאז שהם גילו, כי מישהו שהם נתנו בו את מלוא האמון, מישהו שהם תמכו בו כבן, מישהו שבכיסו היה מונח מפתח של ביתם, הבית שקיבל אותו כבן, מישהו שניצל את העובדה שסומכים עליו בעיניים עצומות, וניצל את גופו של הבן הקטן שלהם מאז שהיה בן 7 ועד לפני חודש.
לפני חודש, הילד הזה שיושב עכשיו בחקירה, סיפר להוריו וכשהם שאלו את הפוגע וקיוו שיגיד שלא, זה לא נכון, הילד שלהם לא נפגע, הוא פשוט הודה ואמר שכן, יש לו בעיה והוא לא שולט על עצמו.
ההורים פנו מיד לרב שלהם, שהורה לפנות לרשויות מיידית, הם פנו לשירות הפסיכולוגי, שהפנה את המקרה למרכז ההגנה בו אני יושבת ברגע זה, אך ההורים והנפגע לא קיבלו כל זימון לחקירה, הם ישבו וחיכו ובחרו לפנות בעצמם למרכז ההגנה שם נענו כי המרכז עמוס וברגע שיתפנה מקום יחזרו אליו, כך נאמר להם גם בפעם השנייה, בה ניסו לפנות למרכז.
בצר לו, לא ידע האב למי לפנות והוא פנה לחברת הכנסת אורלי אבקסיס, שפנתה לשר הרווחה חיים כץ ואז מישהו נתן להם את המס שלי, אולי אוכל לעזור להם, אתמול ב-10 בבוקר הם ישבו אצלי, וכשהם יצאו, ידעתי שיש פצצה מתקתקת שמסתובבת ברחוב, לומדת בישיבה בה לומדים עוד נערים קטנים, שעשויים להיפגע בכל רגע נתון, פניתי מיידית למרכז ההגנה ולא ירדתי מהקו עד שווידאתי שהבוקר יובא הילד לחקירה כאן, במקביל שלחתי אותם להגיש תלונה מסודרת במשטרה.
הבוקר, בדרך למרכז ההגנה, ללוות את ההורים והילד המסכן הזה במהלך החקירה ולוודא שהיא אכן מתבצעת, אני שומעת ברשת ב' אצל קרן נויבך, את אורלי לוי אבקסיס, שמספרת למאזינים, איך חודש שלם אף אחד לא טיפל בהם והנה קם שר הרווחה ודרש שיטפלו והנה הבוקר נקבעה להם חקירה בזכות השר.
הייתי המומה.
הגעתי למרכז ההגנה ושאלתי את הצוות, שר הרווחה פנה אליכם? מישהו ממשרד הרווחה? לא... דיברת איתנו אתמול הבנו שזה דחוף וקבענו מיד זימון לחקירה.
אז איך? שר הרווחה איך רצת לרדיו לספר לעם שהנה אתה מטפל בעניינים חשובים מיד כשפונים אליך?
האם דיברת עם אחד ההורים? האם שלחת מישהו שילווה אותם? שיטפל בהם? או שפנית לרדיו.
אני לא יודעת אם המאזינים יודעים, אבל מרכז ההגנה, שברגע זה מתנהלת בו חקירת הילד, מופעל על ידי משרד הרווחה, מרכז ההגנה שהיה עמוס מכדי לטפל בו כל החודש הזה, מופעל על ידי משרד הרווחה, שר הרווחה שבידיו האפשרות להקצות תקנים נוספים למרכז ההגנה על מנת שלא יהיה מצב שאין מי שיטפל במקרה שמגיע לפתח המרכז, אותו שר רווחה יכול רק לשלוח שליחים לתקשורת ולומר "קיבלתי פניה וטיפלתי מיידית" אז אני מניחה (ומקווה) שהוא שלח פניה ללשכת הרווחה הסמוכה לבית הנפגע, לא שיצא מזה משהו.
ולמה זה כואב לי?
כי האזרח הרגיל, שלא לדבר על האזרח החרדי, כמו אותם הורים של הילד, זה שיושב בבית ומאזין לרדיו ואומר, אף אחד לא מטפל, למה להגיש תלונה, טוב שר הרווחה עזר להם, איך אגיע לשר הרווחה, למה להגיש תלונה, מילא לא יטפלו בי, אני סתם אזרח מן השורה, שלא מכיר אף אחד בחלונות הגבוהים.
הוא הופך להיות חסר אונים מול אוזלת ידם של הרשויות ומרים ידיים, למה?
שר הרווחה אני פונה אליך מבמה זו, נכון, לא עזרת להורים המסכנים האלה, לא נתת למרכז ההגנה הוראה לטפל בהם מייד, את זה גם אני יכולה לעשות ועשיתי ומרכז ההגנה שיתף פעולה כראוי והנה הם פה והליך הטיפול בילד מתחיל.
אבל מה עם המקרה הבא? גם בשבילו לא יהיה מקום בלוז של המרכז ומה? הוא יפנה אליך? בידיים שלך להביא לשינוי, כזה שיוודא שלא יהיה מצב בו מרכז ההגנה עמוס, כי בידיים שלך להוסיף תקנים לכח אדם, זה אני כבר לא יכולה לעשות.
ואני קוראת לך מכאן, מול דמעות של אמא, מול סערה וחוסר שקט של ילד פגוע, שחודש מאז שהעז לספר, לא טופל, מסתובב מבועת ומבוהל, מול פחד של כולנו שעוד תוקף (קטין אף הוא במקרה הזה, ושייך לטיפול הרווחה) מסתובב חופשי, רק כי לרווחה אין זמן מספיק לטפל בו. וכעו"ד חרדית, שבדקה היטב את הנושא, מספרת לכם שבמרכז בו אני יושבת עכשיו, 70% מהמטופלים הם ילדים חרדים (כן, למרות הנוחות לספר על טיוח במגזר, הנתונים מראים על פניה גדולה מתוך המגזר לרשויות, לטיפול), ואף מטפל חרדי אחד לא, אף חוקר ילדים חרדי אחד לא.
שר הרווחה, חובה להקצות תקנים, עם דגש על תקנים למטפלים רב תרבותיים.
את זה - רק אתה יכול לעשות.
הטור המלא פורסם בדף הפייסבוק 'רבקה שורץ עורכת דין'
הצגת כל התגובות