תיכנסו לפרופורציה

(צילום: עזרא לנדאו, באדיבות מגזין עמי)

פעם ביקשה אישיות בכירה ומפורסמת, שעמדה בקשר מסוים של מסרים עם מרן הרב שך זצ"ל, לבוא ולפגשו פנים אל פנים, באחת מהסוגיות שעמדו אז על סדר היום, כמדומני בשאלת "מיהו יהודי". אבל הרב שך לא רצה לקבל את אותה אישיות, והתנגד לבואה. מאד כאשר באחד הימים שלאחר מכן ניסו שוב לשכנע אותו לקבל את אותו בכיר בכל זאת, הרב שב על התנגדותו ואז הסביר את מעשהו. הוא אמר שלא כדאי שאותו אדם יגיע למעונו.

ומדוע? כי אם הוא אכן יבוא בסוף ויגיע לביתו, הוא פתאום יראה שהרב שך, אותו מנהיג חרדי מפורסם, הוא אדם זקן ונמוך קומה ונטול גינוני עוזרים על גבי עוזרים, ואז הוא וחבריו הבכירים אולי יפסיקו לפחד ולחשוש ממה יאמר ויעשה הרב שך... ככה, מבלי שאותו בכיר מגיע לראותו פנים אל פנים, הוא אולי חושב שמדובר באדם גדול וקשוח שמסביבו מסתובבים כמה שומרי ראש, והדמיון הזה גורם לו לתת רספקט לרב. אבל אם הוא יבוא וימצא מולו אדם זקן, נמוך קומה וחלש - ייתכן שבכך יאבד כל כח ההרתעה שהיה לרב מולו.

בסיפור הזה נזכרתי בשבועות האחרונים. לאחרונה אנחנו עדים לתחרות שיש בין הפוליטיקאים שלנו, שמתחרים ביניהם מי יעלה על במה זו או אחרת בכל מיני סימפוזיונים למיניהם, כשהם מבקשים להופיע לפני בחורי הישיבות בבין הזמנים. אתם, פוליטיקאים יקרים, צריכים לדעת שהחבר'ה האלה הם לא חבר'ה סטנדרטיים. הם הרבה יותר מזה. הם בחורים חריפים מאד, שבהופעה שלכם מולם הם מהר מאד קולטים עד כמה שאתם באמת במציאות - קטנים. לכן, עצה שלי, תופיעו כמה שפחות תופיעו בפורומים האלה, כי אז עדיין אולי תהיה קיימת בעיני אותם בחורים האשליה שאתם אנשים גדולים וחשובים.

ובמקביל, אנחנו עדים עד היום לתחרות של נציגים אלו או אחרים מעל גבי העיתונים השונים, שמתחרים על שם מי רשום הקרדיט לכך שהועבר תקציב כזה או חוקק חוק כזה. התחרות הזאת של הקרדיטים תמוהה מאד, מאחר שהרי ידוע שאצלנו הנציגים לא נבחרים בפריימריז ולא על פי דעת הקהל, אלא גדולי ישראל הם אלה שבוחרים בהם. ואנחנו מאמינים, שאם גדולי ישראל בחרו בכם - על סמך זה יש לכם סיעתא דשמיא לפעול. אז בשביל מה התחרות הזאת בעצם לקרדיט כזה או אחר? זה מיותר לחלוטין, ויש לזה אפילו טעם לפגם.

מזימה מתוכננת?

לפני שבועיים קרה הדבר, שפסיכופת יצא לרחוב הירושלמי ודקר. בכוונה אני קורא לו "פסיכופת" ולא בשם אחר (מבחינתי, אגב, דווקא אותם אלה שעושים את ה"תג מחיר" אלה הם ה"רוצחים" האמיתיים).

ובשעת מעשה בו אירעה הדקירה, רק מזל הוא שלא היה מישהו שצעק "סרק, סרק". הרי כל הטיפול באדם הזה היה לקוי. כבר לפני 10 שנים היו צריכים לאשפז אותו במוסד סגור, ולא להכניס אותו לכלא. וכך גם בהמשך הטיפול מולו. יש תחושה שהיה מישהו אחד, או יותר מאחד, שהיה לו עניין שהפסיכופת הזה יעשה את מה שעשה - כדי שבכך יוכל להכתים ציבור שלם ולקדם את האג'נדה של אותם אנשי-תועבה.

איפה ואיפה

ציפי לבני, שרת המשפטים לשעבר, התראיינה השבוע בתקשורת ואמרה שכשהיא שמעה על פתיחת "בתי הדין האלטרנטיביים לגיור, היא "התרגשה עד דמעות". מעניין אותי כיצד היא הייתה מגיבה אם רבנים היו יוצאים בהצהרה על כך שהם מצפצפים על חוק הגיוס ולא הולכים להתגייס, כי להם יש מנגנון אחר, עוקף צה"ל. מה הייתה אז תגובתה על כך?

ובהזדמנות זאת אני מחזק את ידו של חברי אבי מימרן שהעמיד השבוע את דוד סתיו על מקומו. חבל רק שהוא לא עמד בלחצים של הרב הגאון עמית סגל שליט"א.

הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'