היהדות הנאמנה וירושלים נפרדו היום מאחד ממניפי הדגל של עולם התורה הרב הגאון ר' שלמה לורנץ זצוק"ל קשה לתאר את תרומתו הכבירה לביסוס מעמדה של היהדות החרדית והרמת קרנה של תורה במספר שורות, יותר קשה להתבונן היום על הבעיות הקשות של תחילת קום המדינה וצביונה, על מלחמתו ללא לאות על כל חוק ועל כל תקנון שביקשו לפגוע ביהדות הנאמנה, בטוחני שעוד ידובר רבות על מפעליו הכבירים ותרומתו כשליחם ונאמנם של גדולי ישראל עוד מדור שעבר.
קשה יהיה לדלג על התיאורים שמתארים את שיחם של גדולי ישראל עמו בצורה פשטנית טבעית מתוך הערכה לפועליו. הזכות שהייתה לרב שלמה לורנץ זצ"ל להיות מבאי ביתם הקבועים של מרן החזו"א זצ"ל ומרן הגרי"ז זצ"ל ולשמוע מהם את דרך הפעולות והתמודדויות בתקופת הקמתה של המדינה ובכל דבר ועניין, הייתה יותר משליחות ועסקנות סתמית הם זצוק"ל העריכוהו וסמכו על אישיותו, ראו בו איש נאמן שמוסר עצמו למען כלל ישראל. מעטים המה העסקנים שהתבטא עליהם מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל כפי שהתבטא על הרב שלמה לורנץ זצ"ל.
מעניין שקירבתו לגדולי ישראל היתה אף בדברים אישיים שאינם נוגעים בעסקנות רגילה, רבים מגדולי ישראל שיתפוהו בפרשיות שונות ציבוריות ללא כל קשר לפעילותו
מה היה בו יותר מאחרים? מה היו סגולתיו הכה מופלאים?
אינני יודע אם תשובותיי נכונות הם, אולם מה שברור לי שהרב שלמה לורנץ לא היה עסקן ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הרב לורנץ היה "בן תורה בנשמתו באבריו ובגידיו" אהב את התורה ועמל בה. זכיתי והתגוררתי בשכונתו בירושלים, כל מי שהתגורר בשכונת מטרסדורף המעטירה ראה גם ראה את התייחסותו המרנינה לכל בן תורה את לימודיו את תפילותיו את סדריו הרוחניים את הסדר והשקט הנפשי שאפף אותו.
אחד מהחברותות הקבועים שהיו לו היה הגאון האדיר הרב שמחה וסרמן זצוק"ל ראש ישיבת אור אלחנן מחזה מדהים היה לראותם יושבים ועמלים בתורה בגילם המתבגר כמו בחורים צעירים עם השפה הישבתית והעיון הרב. בכל ימי עסקיו הציבוריים לא הזניח לרגע קט את עמל התורה בבחינת "כי הם חיינו".
כואב לראות דור של פרנסי הציבור מדור עבר שצמחו מעולמה של תורה הולך ונגמר. כמה חסרים הם לנו אותם דמויות הוד של העסקונה החרדית שזורמים בעורקיהם דם התורה והמוסר של דורות עברו.
כשהיה עולה למעונם של גדולי ישראל לא היה בא להתייעץ או לשמוע את דעתם דעת התורה. היה עולה מתוך מטרה כנה ואמיתית ללמוד מה דעתה של התורה ומתוך לימוד זה פעל במסירות נפש עילאית למען דרכה, גם במקומות שנכשלו אחרים לא ויתר עד שהשיג את מבוקשם של גדולי ישראל. מסירותו לעולם התורה הייתה ללא גבולות ומיצרים.
תמיד תאר בפני מכיריו את יראת הכבוד והרוממות שאופפים אותו בהגיעו לגדולי ישראל לא כהתה תחושתו זאת על אף שהיה מבאי ביתם הקבועים.
בתקופה האחרונה טרח ויגע בכל כוחו להוצאת ספריו המפוארים על גדולי ישראל מדורינו והקודם ראה צורך גדול בכך להראות את מסירותם הגדולה של גדולי האומה לצאן מרעיתם, ספרים אלו אינם ספרי היסטוריה אלא ספרי לימוד עמוקים על הליכותם ודרכם של גדולי ישראל יראת השם שמקבלים מתוך קריאה ועיון בספריו מעידים יותר מכל על הנפש הרוממה ואהבת התורה שהייתה צרובה בלבו.
לווינו היום את אחד מגדולי בני התורה שמסר את נפשו למענם של בני התורה.
ולוואי שנלמד אנו מדרכיו וממעשיו המופלאים,
אך יותר מכל נצרוב בתודעתנו שבכל עת ובכל מצב עם כל העסקונה והפעילות, לעולם לא נשכח לשמר את עצמינו במחיצתם של עולם התורה והיראה להיות נאמנים לה' ולתורתו.
ת.נ.צ.ב.ה. אמן.
הצגת כל התגובות