הרש"ר הירש ניצח / דוד רוזנטל

דוד רוזנטל (באדיבות המצלם)

בתאריך ה-9 במרץ 1974, היראו אונודה, קצין בצבא הקיסרי היפני, נטל את רובהו, מלאי התחמושת והחרב, יצא מן היער בו התחבא באי לובאנג שבפיליפינים, והודיע על סיום המלחמה שלו. 29 שנה אחרי כניעת יפן וסיום מלחמת העולם השנייה, הוא הבין שהסיפור נגמר. כשנשלח לאי במסגרת ההכנות לפלישה האמריקנית, קיבל פקודה ממפקדו שלא להיכנע בשום מקרה, עם כניעת יפן הוא סרב להאמין למסרים שנשלחו אליו בכרזות מן האוויר או ממשלחות חיפוש, והמשיך בדבקות ליישם את הפקודה - להילחם.

במהלך השנים הוא הרג כ-30 מקומיים, אשר ניסו לחפשו או פשוט חשד בהם שכוונותיהם לפגוע באינטרס הצבאי היפני באזור. רק כאשר איתרה ממשלת יפן את מפקדו הישיר והביאה אותו לאי, הבין אנודה שאין מדובר בהטעיה והפקודה הישנה מבוטלת – והוא הניח את נשקו. הוא חזר ליפן והפך למפורסם על נאמנותו לקיסר ודבקותו במטרה. הוא פרסם ספר על מלחמתו האישית במשך 30 שנה, אך התקשה להסתגל לחיים ביפן שלאחר המלחמה. הוא עבר לברזיל, ושם עסק בגידול בקר. סיפורו של אנודה מעניין מהזווית האישית, אך ברי לכל כי מדובר היה במלחמת שווא שגבתה קורבנות חינם.

נזכרתי בסיפורו של היראו אנודה דווקא היום, ליל כ"ז בטבת, בו חל היארצייט של הרש"ר הירש, ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה וגדול הלוחמים ברפורמים. בגרמניה דאז, ערש ההשכלה והנאורות, כאשר המדע, הספרות והתרבות פרחו, ובמקביל כל החסמים כלפי יהודים הוסרו, רבים פנו אל החדש והנוצץ ועזבו את בית אבא. כנגד תופעה זו קמו שתי גישות של התמודדות, הגישה החרדית המסתגרת והגישה של הרש"ר הירש. בעוד שבטווח הקצר הניבה הגישה הסתגרנית הצלחות, בטווח הארוך – כפי שגם אנו נוכחים היום – גישתו של הרש"ר ניצחה. ועדיין, גם היום מתנהלים מאבקים קולניים לשימור פח השמן הטהור ולגידור הפרצות במחנה, אך אינם אלא מלחמת שלושים השנים של אנודה – קרב מיותר ויקר על מלחמה שנסתיימה כבר מזמן בכישלון.

הגישה המסתגרת נקטה בריחוק והיבדלות, הימנעות מחשיפה או קשר עם הרוחות הזרות. הרציונל פשוט – אם לא נקרא את הספרים שלהם והעיתונים שלהם, אם לא נשמע את השיחות שלהם, ממילא לא נושפע מהם. הגישה של הרש"ר הירש נקטה בהתמודדות אינטלקטואלית ישירה עם החדש, חינוך של האמת המסורה יחד עם המציאות המודרנית, הדגשת הניצחיות של העקרונות מהם לא ניתן לסור יחד עם תורה עם דרך ארץ.

כיום, על פניו נראה שהגישה הסתגרנית שלטת, אך המציאות היא שדווקא הגישה של התמודדות ישירה היא שניצחה. באותה התקופה העיתונות והספרות היו דברים אסורים אשר המשכילים יצרו בעוד החרדים מסתגרים ונמנעים מהם, והנה היום העיתונות החרדית פורחת ועולה ומבחר הספרים גם הוא בתאוצה מתמדת. בעוד באותם הימים בחיידרים לא היו לימודי חול כלל, היום אין חדר חרדי אחד אשר אין בו לימודי חול בסיסיים.

חשוב להדגיש, אין בכך חריג מדרך היהדות המסורה מימים ימימה. מאז ומתמיד ידעו מנהיגי הדור להתאים את דרך התורה ולהתאימה למציאות המשתנה. מי שטוען שהיהדות היום היא בדיוק מה שהייתה לפני אלפיים שנה, אינו יודע מה הוא שח. הלע"ז דאז נתקדש באמצעות תרגום אונקלוס, התורה שבעל פה הועלתה על הכתב, תורת הנסתר נפוצה, הרמב"ם כתב את חיבוריו, נפוצה החסידות, בנות ישראל מכבודן פנימה יצאו ללמוד לימודי קודש וחול בבית יעקב, והיום אף לעבוד במקצועות כלליים בחברות חילוניות כדי לפרנס את הבעל האברך. ואלה רק מקצת מן השינויים שקל למנות על רגל אחת.

בטווח הארוך, דווקא לא ההסתגרות היא שמועילה אלא ההתאמה לאתגרי התקופה. אילו נקטו גדולי הדורות מאז ומעולם בהסתגרות חרדתית קשה לתאר היכן היינו היום. היעלה בדעתכם מצב בו הבנות נשארות בבית אמן ולומדות תפירה ועבודות בית? הרי זה בדיוק מה שהיה לפני מאה וחמישים שנה בלבד. היאך הייתה נראית היהדות החרדית היום אילולי החסידות? הרי היום גדולי הליטאים נוהגים במנהגי חסידות לכל דבר ועניין, כגון ברכות מרבנים וסגולות (עיינו בעלונים של קופת העיר), דבקות בתפילה ואף שירה בשולחן שבת. לפני מאתיים שנה העיתון היה אסור, והיום דעתם של גדולי ישראל מודפסת שחור על גבי עיתון המודיע ויתד נאמן.

אבל ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ועדיין בטווח הקצר מתנהלים מאבקים כנגד חידושים שונים כמו אתרי האינטרנט החרדיים, אך כמו הקרב של אנודה הם כבר הוכרעו במערכה. יש דברים שאי אפשר להסיג אחור. בעולם המודרני, אין תחום עיסוק שאיננו עבודת כפיים שאפשר לעסוק בו בלא להיות מחובר לרשת. וכאשר במוסדות האקדמיים לחרדים לומדים קרוב לריבוא סטודנטים, וחלק נכבד מבוגרות בית יעקב עובדות בחברות חילוניות ואף בינלאומיות, פשיטא שיש גדרות שאין הציבור יכול לעמוד בהם. אבל דווקא התמודדות ישירה בגישת הרש"ר הירש היא שיכולה מאד להועיל להם. אין טעם להילחם על דברים שהם כאן, או דברים שבלתי ניתן להסתדר בלעדיהם בעולם המודרני. זה עניין של זמן, עד שהיום יחדרו ויקנו נחלה בכל לב. כן צריך להכין את הלבבות והמוחות שידעו להעמיד כל דבר במקום, ושהרוח הזרה לא תחדור עם הקידמה.

עדיין, התאמה לעולם המשתנה ואימוץ החדשנות אינה צריכה להיות אוטומטית, החדשנות לכשעצמה אינה טובה ומועילה בהכרח. השמרנות הכרחית, ובזה נכונה הגישה המסתגרת – יש להתייחס בחשדנות כלפי כל חידוש, אך במקום לברוח מפניו יש לדעת להתמודד איתו, להתאים את החינוך והרמה הרוחנית, כפי שעשה הרש"ר הירש.