יומן מסע / חלק ב'
היום השלישי
בבית הכנסת המשוחזר של ה"אוהב ישראל", איש ירושלים הרב ישראל גליס קיבל קהל, וגם קצת כסף, ולאחר מכן עברנו בסמוך ליסודות בית המדרש של הב"ח. ואז, אז הגענו לבית הכנסת של הבעל שם טוב, שם מצאנו קבוצה של תלמידי ישיבה מחסידות סקוור. אחד התלמידים, שטען בתוקף שהוא אחיינו של ליפא שמעלצר, אף פצח בריקוד סוחף עם כתב משפחה והרב ישראל גליס.
ה"היילייט" של המסע הגיע מיד לאחר מכן אז התהלכו חברי הקבוצה בנינוחות ברחובות המושלגים של העיירה, שם אפשר לדמיין את האדמו"רים מתהלכים בערב שבת עם מאות חסידיהם תוך כדי איזו אימרה חסידית מחממת.
באמצע הדרך אנחנו מגיעים לגן משחקים שדי מהר מתברר שנבנה על חורבות הגטו היהודי, מה שמזכיר לכולם את החורבן הנורא של הקהילות היהודיות באוקראינה.
משם קפצנו למעיין הבעל שם טוב. החמימות בחדר לא מסגירה את הקור העז של המים במעיין עצמו, ורק שני אמיצים מסכימים להכנס אל המים הקפואים, בעוד השאר מסתפקים בשתיית מי המעיין שידועים כסגולה לרפואה.
באמצע המסע התקבל דיווח אמין מהשטח חזרה בארץ לפיו נציג עיתון בשבע במסע יהודה ליכטנשטיין הפך לסב עם הולדת נכדו הראשון בארץ. שיהיה במזל יהודה.
ובחזרה למסע. ממעיין הבעל שם טוב המשיכה הקבוצה לכיוון ברדיצ'ב כשלפני הכניסה לעיר עצרנו בקבר אחים ממלחמת העולם השנייה ונפגשנו עם הניצול היחיד מהטבח באזור. לאחר תפילת "קל מלא רחמים" וקדיש על קבר האחים המשכנו אל בית העלמין של ברדיצ'ב אל ציונו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב סנגורם של ישראל.
בדרך אספנו את גרישקא שומר הקבר שהוליך אותנו באמצע הלילה, יחד עם הרב שלמה ברייער שהחייה מחדש את הציון, אל הציון עצמו. חברי הקבוצה הספיקו לומר פרק תהילים ולהתפלל לרפואת הנפגעים בפיגועים שהתרחשו באותו הזמן בישראל.
המסע לאוקראינה - חלק א' (צילום ועריכה: אהרן רבינוביץ)
לאחר מכן נפגשנו עם שליח חב"ד בברדיצ'ב הרב משה שמואל טהלר, שהראה לנו את גן הילדים היהודי ובית הכנסת שהקים במקום וכמובן שאי אפשר ללא ריקוד חב"די מקפיץ.
לאחר מכן נסענו לז'יטומיר, שם נפגשנו אירח אותנו הרב אבירמי דייטש, שליח חב"ד נוסף שהקים במקום בית יתומים יהודי, בית הארחה ובית ספר יהודי.
היום הרביעי
בשעת בוקר מוקדמת יצאנו לקייב שם התפללנו שחרית בבית הכנסת הגדול והמרכזי של קייב, שהיה בעבר תיאטרון בובות ואורוות סוסים של הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן שוחחנו עם הרב משה אסמן שסיפר על מפעלות החסד שהוקמו בעיר, עם בית תמחוי, מקוואות ובתי כנסת.
לאחר מכן יצאנו לכיוון שדה התעופה ואז ראינו לראשונה את קייב באמת על מיליוני תושביה. קייב הישנה שמעורבבת עם קייב החדשה והמודרנית. בנייני ענק המכילים עשרות אלפי תושבים.
בדרך אנחנו עוד מספיקים לראות את הנהר הגדול כשהוא קפוא לחלוטין ומספר דייגים שמנסים לקדוח חור בקרח בשביל לתפוס כמה דגים לארוחת הצהריים.
משם המשכנו לשדה התעופה, שם אתה מתיישב על המטוס מותש ורק רוצה להגיע כבר לישראל. וכמו בהלוך, רק הפעם הפוך, קו החוף של תל אביב מעלה בך חיוך רחב - הגענו. Home Sweet Home.
אז מה אני לוקח מהמסע הזה? בעיקר את אנשי החסד המדהימים שפגשתי באוקראינה. אם זה שושו בהאדיטש, הרב ישראל מאיר גבאי באומן ומזיבוז, הרב ברייער והרב טהלר בברדיצ'ב, אברימי דייטש בזיטומיר או הרב אסמן בקייב. אנשים שכל פעולתם הוא לדאוג ליהודים בניכר ודאגה לזולת. אם היו לנו כאן בארץ יותר אנשים כמוהם מצבנו היה טוב בהרבה.
עד אז, ניתן רק ללמוד מהם ולנסות לחקות אותם.
היי שלום אוקראינה, ברוכה השבה ישראל.