כשמדובר בעו"ד דב הלברטל, קיימת תמיד אותה התלבטות האם פשוט לשתוק למול דבריו המעוותים שאינם מייצגים איש מלבד את עצמו, או שמא בכל זאת להגיב משום שישנם כאלו שמתבלבלים וסוברים שהאיש מייצג ולו זרם כלשהו בציבור החרדי. האמת, שכבר שלמה המלך נתקל בהתלבטות הזו, והכרעתו לא הייתה חד-משמעית – ראה משלי כ"ו, ד' - ה'. הפעם הכרעתי עבור אלו המסופקים, מתוך מטרה לחדד עבורם את ההבדל שבין הגיגיו של הלברטל לבין הרוח החרדית האותנטית.
האהדה והסימפטיה שזכו להם לאחרונה המתישבים ביש"ע בכלל ובאזור הר חברון בפרט, כשאפילו יהודים רחוקים מגלים את ליבם היהודי המרחם – אותה אהדה ואותה סימפטיה הדידו שינה מעיניו של עורך הדין המתוקשר. האיש בעל הלשון המושחזת לא יכול היה לעבור על סדר היום, שעה שעם ישראל מתאחד עם סבלם של קרבנות הטרור, לו הוא שואף להכנע. ואת נתח תשומת הלב החודשית, אשר בלעדיה הוא אינו מסוגל להתקיים, החליט הפרקליט המדופלם לקבל הפעם תוך הטחת האשמות במפעל ההתנחלות ואמירות מקוממות כאילו מקריבים שם ילדים על מולך ארץ ישראל השלמה.
את המנטרות הללו כבר שמענו מאנשי השמאל שנים רבות, עוד בטרם הפציע לתודעה הציבורית אותו דובר-מטעם-עצמו של הציבור החרדי, אשר מנצל את העובדה שגדולי ישראל מוצאים לעצמם עיסוקים חשובים יותר מאשר לשמוע את הגיגיו ולכן אינם מודעים למכתו. את אותו סוג אמירות היינו רגילים לשמוע מפוליטיקאים ואישי רוח למיניהם, אשר חיים חיי הפקר ריקים מכל אידיאלים, ואשר עבורם עצם הרעיון שתוכן החיים חשוב מהחיים עצמם הינו רעיון זר ומוזר. אולם הפעם מדובר באדם, המתימר לייצג את גדולי התורה, אדם הנמנה על הציבור החרדי, אשר כל אורחות חייו בנויים, או לפחות אמורים להיות בנויים, על ההנחה שיש דברים בחיים שהם יותר חשובים מלשמוע אגדות של גויים על שלגיה ושבעת הגמדים. והוא בא ומאשים את היהודים ביש"ע בכך שעשקו את ילדיהם כאשר מנעו מהם את חיי הנהנתנות התל-אביביים ואת החיים במקום בו, כדבריו, מתרחשים פיגועים רק אחת לכמה חודשים (במאמר מוסגר אציין, שמו"ר הרב כהנא היה נוהג לומר שהמתנחלים האמיתיים, שמוסרים נפש כדי לגור היכן שהם גרים, הם דווקא יושבי תל-אביב, לא כל אחד מסוגל לכזו מסירות נפש...).
יש לי כמה שאלות עבור עו"ד דב הלברטל. האם עו"ד הנכבד מודע לכך שהישוב בארץ הוקם לפני מעל מאתיים שנה על-ידי יהודים חרדים, תלמידי הגר"א, הבעש"ט ולאחר מכן תלמידי החת"ס, אשר מסרו נפשם פשוטו כמשמעו וויתרו על מנעמיה של אירופה? האם ידוע למר הלברטל, שרבי ישראל משקלוב, מנהיג תלמידי הגר"א בארץ-ישראל, שיכל את אשתו ואת עשרת ילדיו כולם בראשית ימי ההתישבות כאן, אשר כונו "שלושים שנות היסורין"? האם גם עליהם יאמר עו"ד הנכבד שבמסגרת עיוות הערכים שלהם (כך לשונו), הם סברו כי האדמה חשובה מהאדם? וכל אותם יהודים במשך כל שנות ההתישבות בארץ והמלחמות שהתנהלו כאן כדי שעו"ד הלברטל יוכל להתרווח בכסא הנח שלו ולהטיף על כך שאסור לסכן את החיים עבור ארץ-ישראל – האם אף הם היו בעלי ערכים מעוותים? ואולי, רק אולי, אותם יהודים מוכנים לחיות במציאות בטחונית קשה, ובזכותם יושבי תל-אביב ושוכני מגדלי השן של האקדמיה יכולים ליהנות בבתי-הקפה? חשבת על זה, הלברטל? תראה מה קרה לישובי הדרום אחר שפונו ישובי גוש קטיף – חומר למחשבה.
וחוץ מזה, ממתי הפך המשפטן גם לפסיכולוג? מנין לו שילדים צפון-בונים שגדלים בפארקים ובמגרשי המשחקים (הוא גם לא מעודכן, הפרקליט, היום הם גדלים מול האינטרנט והסמארטפונים) – מנין שהילדות שלהם שמחה ובריאה יותר משל אלו הנושמים את האוויר הצח של יהודה ושומרון? מעניין יהיה לערוך מחקר היכן ישנם מקרים רבים יותר של דיכאון, שעמום מלנכולי, משפחות הרוסות, סמים ואלכוהול - בקרב ילדי נתניה המאושרים שגדלים על שפת הים (פעם גם ילדי גוש קטיף חיו על שפת הים, עד שבאו הלברטל וחבריו), או שמא בקרב תושבי הישובים, אשר גם בתוך השכול מגלים חדוות חיים ויצירה ורוחם אינה נופלת, אלא אדרבה – הם מתחשלים ומקבלים תעצומות נפש להתמודד עם החיים האמיתיים, שמחוץ לסיפורי שלגיה.
לא, עו"ד הלברטל, דמם של הנרצחים זועק, אך הוא אינו זועק לעבר מפעל ההתנחלות. הוא זועק לעברך ולעבר חבריך השמאלנים אשר אפשרו למרצחים לרצוח, אשר נתנו להם נשק והקימו להם רשות רצחנית בארץ ה'. הוא זועק לעבר כל מי שדחה את הרעיון היהודי, הציוני, ההגיוני והמוסרי של גרוש האויב הערבי מארץ-ישראל. ונפשם של הילדים אינה עשוקה כלל – הם יודעים שעשו את המעשה הנכון, הם ספוגים באמונה בצדקת הדרך, בידיעה שהארץ היא שלנו, שהיא נתנה לנו מאת בורא עולם ושבחיים יש דברים יותר חשובים מהנאות חומריות ומעשיית "כיף". הנפש העשוקה שייכת לך, דב הלברטל, אינך בטוח בשום דבר, כל מערכת האמונות שלך מעורערת מן היסוד, יש לך ניוון ערכים, ובמר ליבך אתה משתלח באלו שהאמת סדורה אצלם. אתה מדבר על נפשות עשוקות? אם רצונך לדעת מה פרוש המושג, אני מציע שתסתכל במראה.
הצגת כל התגובות