מחקר חדש המתפרסם היום (ד') טוען כי יותר ילדים חרדים נשארים כיתה. לדברי עורכי המחקר, הממצאים מצביעים על שיקולים אירגוניים וממסדיים שמעורבים בהחלטות אלו, שאינן כוללות בהכרח את טובתו האישית של התלמיד. באופן מיוחד צוינו מוסדות "מעיין החינוך התורני" המשתייכים לתנועת ש"ס, עם הנתון המדהים: 38% מהילדים נשארים כיתה.
המחקר שערך מכון טאוב, באמצעות החוקרים אלכס וינרב ונחום בלס, בחן את מסלולי ההתקדמות של התלמידים בגילאי בית הספר היסודי תוך השוואה בין זרמי חינוך מגזריים שונים בחברה הישראלית: ממלכתי, ממ"ד, חרדי מוכר, פטור, הזרם העצמאי ו"מעיין החינוך התורני" – וכן המגזר הערבי והדרוזי/ בדואי.
המחקר בחן תלמידים שנולדו בין השנים 1994-2000 ולמדו במערכת החינוך בין השנים 2001-2015. החוקרים מצאו שיעור גבוה במיוחד של מסלולי התקדמות חריגים בכלל המסלולים בחינוך החרדי, חריגות שעלתה בשכיחותה עם הגיל.
כך, למשל, במוסדות המשתייכים לזרם הפטור (מוסדות פרטיים הפטורים מלימודי ליבה ומפוקחים באופן חלקי ביותר על ידי משרד החינוך, שברובם המוחלט לומדים בנים), עומד שיעור הילדים שהושארו כיתה שנה נוספת על 24%. בזרם זה 10% מהתלמידים גם הספיקו לחזור על כיתה וגם לקפוץ כיתה ככל הנראה כדי לתקן את פערי הגילאים.
בחינוך החרדי המוכר שאינו רשמי (זרם ציבורי הנמצא תחת פיקוח חלקי של משרד החינוך) עמד מספר הנשארים כיתה על 26% בעוד ש-18% קפצו כיתה וגם חזרו פעם נוספת על אותה שנת לימודים. ואילו ברשת "מעיין החינוך התורני" לא פחות מ-38% מהבנים - כאחד לכל שלושה - הושארו כיתה, ולא פחות מ-25% גם חזרו פעם נוספת על אותה הכיתה וגם קפצו כיתה בהמשך. לשם השוואה: בחינוך הממלכתי-דתי רק 10% נשארו כיתה ורק 6% חזרו על אותה כיתה וקפצו כיתה בהמשך.
לדברי צמד החוקרים, החריגה הגבוהה יותר במסלולי ההתקדמות נמצאה בקרב הבנים, בשיעור גבוה משמעותית מהבנות. נתון זה היה גורף אצל כל זרמי החינוך במדינת ישראל.
גם בקרב בנות בכל מסלולי הלימוד החרדיים, נמצאה חריגוּת ביחס לבנות הלומדות במסגרות הממלכתיות: בחינוך החרדי המוכר שאינו רשמי, 13% מהתלמידות נשארו כיתה - ואילו 10% מהן הוקפצו. ברשת "מעיין החינוך התורני" - השיאנית בשיעורי החריגות במסלולי ההתקדמות של תלמידים - נמצא כי לא פחות מ-21% מהתלמידות נשארו כיתה, ואילו 15% מהן הוקפצו וגם נשארו כיתה. ברשת החינוך העצמאי שבה לומדות מרבית הבנות החרדיות, נמצא כי מסלולי החריגות היו זהים לחינוך הממלכתי-דתי.
מספרים אלה אינם דגימות סטטיסטיות אלא משקפות את כלל התלמידים במערכת החינוך בישראל. הממצאים מחזקים את ההנחה כי חריגות אלו מתרחשות בעיקר בבתי ספר קטנים ופרטיים, ולא בבתי הספר הממוסדים והגדולים במגזר החרדי.
סיבה או מסיבה?
הפרופ' אלכס וינרב, מעורכי המחקר, ציין כי הופתע משיעור החריגה הגבוה יחסית של החינוך החרדי, וטען כי הוא גבוה גם ביחס למדינות אחרות שם עומד שיעור מסלול ההתקדמות החריג על אחוזים בודדים וזניחים בלבד. הוא שב והדגיש כי "אנחנו לא יכולים לדעת אם הילד לומד בכיתה שבה הוא רשום רשמית", כלומר, ייתכן שהמעברים בוצעו רק לצורך הרישום בלבד.
וינרב אמר כי "לדעתי נראה שאין קשר בין הכיתה שבה הילד רשום, לבין הכיתה שבה הוא נמצא בפועל. ולכן צריך פיקוח יותר הדוק שיבדוק את הפער בין הרישום לבין המצב בפועל".
עוד הוסיף כי "אנחנו לא רואים מה קורה במשרדים של בתי הספר. ממה שאנחנו שומעים מאנשים שמכירים את מערכות החינוך החרדיות, יש פחות פיקוח בבתי ספר מסוימים - במיוחד בבתי ספר קטנים. אותם בתי ספר צריכים כמות מסוימת של ילדים בכל כיתה כדי לקבל תקציב, אז יתכן שיש 'משחקים' ברישום".
לדברי וינרב, "הממצא המעניין הוא שאין שום חריגה אצל הבנות בחינוך העצמאי, וזה כולל את רשת 'בית יעקב'. לכן ניתן להניח כי במוסדות המאוד מסודרים לא מוצאים שום צורך במעברים כאלה ומשחקי רישום".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "נתוני המחקר אינם מוכרים למשרד, לכשיתקבלו נלמד אותם ונוכל להתייחס בהתאם. ככלל, המשרד עובד בהידברות מלאה ובשיתוף פעולה מלא עם רשתות החינוך החרדיות, ומשקיע מאמצים רבים בפיתוח תשתיות בחינוך החרדי על מנת לתת יחס שוויוני לכל אחד ואחד".