היה זה יומה החגיגי של מועצת העיר אשדוד. זה מכבר חתמה סיעת ש"ס על הצטרפות לקואליציה הרחבה בראשות ד"ר יחיאל לסרי, עד שקם עליה רוגזו של עץ האשוח.
שאיפתו של ראש העיר לסרי ליצור קואליציה מקיר לקיר, הביאה אותו לחתום על הסכמים עם כל חברי המועצה, ללא בדיקה וללא הבחנה בן רצונותיהם ושאיפתם המוניציפלית.
כך למשל, ראשון המצטרפים לקואליציה, היה דווקא האויב הגדול של לסרי במערכת הבחירות, אינג' שמעון כצלנסון, שחתם ימים ספורים לפני הבחירות כי בשום אופן לא ישתף פעולה עם מפלגתו של ראש העיר...
הפלא הגדול, שגרם להרמת גבה בקרב תושבי אשדוד, היה כאשר גם מפלגתו הקטנה של אלי נכט - שלאורך כל הקמפיין הסיתה נגד היהדות באשדוד ונגד הסטטוס קוו - מצאה את מקומה בקואליציית לסרי.
דורשי רשומות אומרים שראש עיר חלש מגבה עצמו בחיילים מכל הבא ליד, ואפילו לא מהשותפים הטבעיים שלו...
בחזרה ליומה החגיגי של המועצה החדשה, בזה אחר זה עלו ראשי הסיעות לברך את ראש העיר. כנהוג, כל אחד הכין נאום קצר בו שיבח והילל את העיר ואת יושבי האולם. מנהלת וועדת הבחירות, ביקשה מהנואמים - 300 עד 350 מילה.
והנה הגיע תורו של החבר הקואליציוני החדש, אלי נכט, שעלה ללא נאום מוכן ולמרות הישיבה החגיגית החל להצליף ביושבים באולם את משנתו החדשה... כאשר הגדיל לעשות להזמין את כל המשתתפים למסיבות "עץ האשוח" שתתקיים בביג פאשן.
גב' בר אולפן (מנחת הטקס) בקשה ממנו לכבד את המעמד אך הוא בשלו, שהרי לשיטתו זהו כבוד המעמד, להפר את הסטטוס קוו, לגרום ליותר פילוג, להפר את האיזון העדין של תושבי אשדוד ולרמוס ברגל גסה את מקימי העיר הבנויה, שומרי מסורת בית אבא.
יצוין כי ראש הקואליציה, גבי כנפו, העיר למיקרופון תיכף לאחר דבריו של נכט (שאלמלא מאורע חגיגי זה היה מורד מהדוכן) כי "אלי חדש במועצה ויש ללמדו נימוסין והליכות".
ניגשתי אליו לאחר הטקס, "אלי", אמרתי לו, "מה אתה רוצה? לפרק את הקואליציה? לצרף לשני המנדטים שלך גם את ששת המנדטים של כצלנסון?". והוא, בלי להניד עפעף, פסק את פסוקו: "גם את שני המנדטים שעלו לש"ס אני רוצה לצרף אלי".
גישה זו שבאה להתריס, לפרק את העיר, לפגוע ביקר ובקדוש לעם ישראל, ועוד על ידי יהודי, מהדהדת במוצאי חג-החנוכה, ומביאה לפתחנו את השאלה האם להיות כמתייוונים או כחשמונאים?
החג נותן את התשובה הברורה והחד משמעית! יהודים אנחנו, ובני חשמונאים אנו, אולי הגיע הזמן להפסיק לצדד יום אחר יום בהכלה תמידית של השנאה, בהכלה תמידית של כרסום היהדות, לשאת בגאון את מסורת אבותינו בעיר אשדוד. העיר היחידה בעולם שבה הנמל לא עובד בשבת בזכות מסירות נפשם של מקימי העיר.
מכאן הקריאה להנהגת העיר, לבל יחששו ויתנו למדרון חלקלק זה לנהל את העיר, העיר חשובה יותר מקבוצה של מתסיסים המבקשים לקעקע את חומת היהדות בדמות של "סובלנות". תמיד ידענו כי "הסובלנות" לא השתלמה לעמינו, מספיק לחשוב על ההידרדרות של הנוער ועל אחוזי נישואי התערובת, הגיע הזמן לומר בקול ברור: "משוגעים, רדו מהעץ".