לא יודעת מה נפל בחלקו של עודד אל יגון, שופט (מה??) בדימוס, שמצא דרך מפוקפקת לצאת מאלמוניותו, שבזכותו זוכה לינור אברג׳יל למנת אהדה וחיבוק המוני. מי שביקש לקלל יצא מברך.
פוסט לועג, מיזוגני, מחפיץ נשים ותת מוסרי - שהעלה לפייסבוק נגד כיסוי הראש של מנחת טקס המשואות השנתי, לינור אברג’יל, הצית שיח ציבורי שהתבמרנג במהרה למזדהה ומכיל, וזו בעיניי התגובה הראויה למי שלא נתן למקלדתו רגע של מחשבה והיסוס, וסתם ירה חיצי שנאה ללא אבחנה והיגיון.
מנסה לתאר מה עובר במוחם של מקצת הלעגנים שהצטרפו בתחילה לדברי השיסוי של אל-יגון. ההתערבות הגסה בבחירת לבוש של אישה - מנוגדת לכל ערך שיוויוני ופמינסטי. מי אתם אנשים קטנים שתחליטו לאדם אחר איך לנהוג ומה ללבוש.
לא מעלה על דעתי מה היה קורה אם מישהו היה לועג לערביה שעוטה רעלה על ראשה באירוע ציבורי, אבל אישה שבחרה פריט לבוש בשל אמונתה ואורח חייה, בלי שויתרה על יופי ושיק, אלא הפוך לכל הדעות - זוכה להערות משפילות שעברו את גבול הגזענות וההחפצה.
ברגע של כנות מזוויעה, נעלמו כלא היו יפי הנפש שהתרגלו להטיף לחרדים ולימין ולמי לא, על זכויות האישה, חופש הביטוי, שיויון וכבוד לאחר. רב אם היה מעיר על לבושה של מנחת טלויזיה היה זוכה לקיתונות בוז והוקאה, אבל לאנשי התרבות הכל מותר.
ללינור אברג’יל מגיע שאפו ענק על הופעה משובחת ומקצועית בטקס רשמי בו נתנה פייט לכל מי שחשב שתרבות שייכת לקבוצה אליטיסטית סגורה, ולא פחות מכך על הופעה מושלמת ערכית וחיצונית, בה הוכיחה שיופי והדר, לא מחייבים פריצות ושימוש בגוף האישה כחפץ תיאטרלי.
סופסוף לא רק משיאי המשואות זכאים לכבוד אלא גם מנחת הטקס אותה הייתי בוחרת לשנה ההבאה להשיא משואה לתפארת מדינת ישראל.
הצגת כל התגובות