הם מ ק נ א י ם. כן כן, אני מדבר על אותם חמוצים שמידי שנה מבכים ומתלוננים עם תחילת אמירת הסליחות בקרב בני אשכנז והסליחות המוזיקליות שהפכו לתופעה של ממש. הם צועקים ומלינים כי מדובר ב"רפורמים" שמכניסים כלי נגינה לבית הכנסת וכי סליחות בכלל צריך לומר בבכי ובתחנונים ולא עם כלי נגינה.
הם מקנאים שמשהו מעז להתקרב בחזרה לסליחות "שלהם", הם מרגישים בעלות על היהדות, על הנוסח, על המנגינות, שאף אחד לא ייגע להם, שאף אחד לא יעז להתקרב. הם מעדיפים שאנשים כלל לא יאמרו סליחות, או ימלמלו מצוות אנשים מלומדה את הפיוטים העתיקים והלא מובנים, העיקר שלא יתחברו בדרך אחרת מהדרך היבשה והחמוצה בה הם עצמם גדלו.
אלו אותם אנשים, שחושבים שגם לשיר "לכה דודי" בשבת בבית הכנסת זה מיותר. בישיבה בה למדתי בצעירותי אמרו את 'לכה דודי' מידי שבת בנעימה ליטאית יבשושית שייבשה כל לחלוחית של רגש ושמחה שעוד נותרו בנו מתוך טענה הזויה שנמנעים משירה כדי שח"ו לא יהיו בחורים שתפארתם תהיה המוזיקליות שלהם על פני חשיבות לימוד התורה.
אף אחד לא הכריח את אותם יבשושים להתחבר לסליחות המוזיקליות, בתי הכנסת מלאים במניינים רגילים ונהדרים עם נוסח הסליחות הישן והאהוב וגם אני באופן אישי השנה בחרתי לומר את הסליחות במניין השכונתי הרגיל. אף אחד לא הכריז כי הסליחות המוזיקליות טובות מסליחות "רגילות", אם בכלל יש מדד כזה של מה טוב ומה פחות טוב בצורת ההתקרבות לבורא עולם. כל אחד צריך לבחון בעצמו מה יחבר אותו יותר ויעזור לו להיכנס לאווירה שהרי בתכלס זו מטרת הסליחות להיכנס למצב הכנה לראש השנה ויום הכיפורים.
מה שהיה מספיק טוב בשביל הלווים בבית המקדש, לדעתי הדלה יכול להיות גם טוב עבורנו. עבודת השם עם מוזיקה היא "המצאה" בכלל עוד מזמן בית המקדש, הרבה לפני מנדלסון וחבריהם בהם מנופפים כל העת החמוצים ששוכחים שמנדלסון הביא את העוגב לבית הכנסת בשבת.
למוזיקה כוח אדיר, כוח מחבר, בין השכל לרגש ובין המילים העתיקות לתחושות של ימינו אנו. לא סתם נוהרים אלפים רבים לסליחות מוזיקליות ואין שום ספק למי שנכח באירוע כזה האם מדובר במופע מוזיקלי או שמדובר בתפילה וחיבור עמוק לבורא עולם. ישנם המתחברים לנוסח אשכנזי, חלקם למרוקאי וחלקם לא יוותרו על המנגינות הירושלמיות/חלאביות וחלקם זקוקים דווקא לניגון טוב של קרליבך כדי להיכנס לתוך הנשמה שלהם ופשוט להתחבר לבורא עולם בדרכם הם.
אכן, אלו שחשים, כי מדובר ב"התדרדרות מסוכנת", בהחלט אסור להם להגיע למניינים כאלו ועליהם לדבוק בנוסח הישן והמוכר ואם כבר אני ממליץ להם גם לשוב למנגינות הקינות של תשעה באב (בלי 'אלי ציון ועריה') כדי שחס ושלום לא יחושו בחיבור מוזיקלי כל שהוא.
צריך לזכור שבסופו של יום זה רק נוסח ורק מנגינה. לכל אחד יש את המנגינה שלו ובלבד שיכוון את ליבו לשמים מתוך כובד ראש ושימת לב מה המטרה האמתית של אמירת הסליחות.
הצגת כל התגובות