מחלוקת: האם מותר לאישה ללכת לקלפי - ולבחור?

הראי"ה קוק והחזון איש זצ"ל (צילום: ספריית הקונגרס האמריקני, מתוך ויקיפדיה)

היום, כ"ג בשבט, לפני 141 שנים (1879), לראשונה בהיסטוריה, נכנסה בשערי בית המשפט האמריקאי עורכת הדין הגברת בלווה אן בנט לוקווד, לאחר שעתרה לבית המשפט בדרישה שיאפשרו לה לטעון בפני בית המשפט העליון בארצות הברית.

רק לאחר יותר מ-40 שנים התירו לאשה 'זכות בחירה' לנשיאות, מה שלא מנע מלוקווד כבר בשנת 1884 מלהתמודד בעצמה על נשיאות ארצות הברית, לוקווד הייתה האישה הראשונה אי פעם בארצות הברית ששמה הונח לפני הבוחר ביום הבחירה.

מרתק לדעת שבארץ הקודש, בתחילת המנדט הבריטי (1920), התחולל פולמוס שלם בין גדולי ישראל בסוגיית בחירת נשים וניתן לסכמו בשלוש דעות.

האוסרים על נשים לבחור ולהיבחר בבחירות - הראי"ה קוק, הרי"ח זוננפלד, הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין.

'העדה החרדית' פרסמה כרוז בו נכתב בין היתר "הרי זה איסור חמור ופרצה גדולה בקדושת התורה ובטהרת המשפחה הישראלית המצוינת מאז ומעולם במדיות הצניעות והמוסר", בראש החותמים: רבי יצחק ירוחם דיסקין ורעו רבי יוסף חיים זוננפלד.

בפשקוויל נוסף המתנגד לבחירות נשים נטען שאשת הבית משולה לגנן שמטרתו היא לנכש ולעדר את הגינה כדי לוודא שלא יגדלו בה קוצים ודרדרים, ומקומו של הגבר הוא במרחב. בהמשך נטען שקירוב הדעות בין המינים תגרום להרס הבית, לקנאה בין הנשים, כגברים מלובשים בשיא היופי ומבושמים 'במור וקטורת', תפקחנה עיניהן "וימאסו בבעליהן".

המתירים: הראשל"צ הרב מאיר עוזיאל שהתיר לבחור ולהיבחר.

שיטת האמצע: רבי צבי פסח פרנק, שהתירו לבחור ואסרו להיבחר וטענו שאם לא תוענק זכות הבחירה לנשים דתיות, לא תהיה לקהילה הדתית שום השפעה על עתיד המדינה.

כאמור, הרב קוק הצטרף לרבני ירושלים ואסר מכל וכל השתתפות של נשים בבחירות. הוא הסביר את דעתו שהנימוק לאסור זכות בחירה לנשים, היא מחמת העיקרון התלמודי "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" וכדי שהקמת המדינה (לעתיד) תהיה בקדושה וע"פ תורת ישראל - משום שההכרה של אומות העולם מתבססת על התנ"ך וזכות עם ישראל על ארצו מהתורה, על היישוב היהודי לנהוג לפי התורה ולא לאפשר לנשים השתתפות פוליטית.

עוד כתב הראי"ה: "מעורבות פוליטית ע"י נשים עלולה לקלקל את שלום הבית. ייתכן שלאשה תהיה דעה שונה מבעלה והמחלוקת תשרור ביניהם". (מאמרי הראי"ה, תשמ"ד, עמ' 191).

["ניבא ולא ידע מה ניבא", ידיד שלי הנמנה על הציבור הדתי לאומי, שח לי אתמול שאשתו אינה מוכנה להצביע לבית היהודי לאחר שביזו את איתמר בן גביר, ומתכוונת להצביע ליכוד. והוא אינו מוכן בך, והלהבות מגיעות עד לשמים...].

באותם ימים התפרסם בחוצות ירושלים השמועה שהרב פישמן מיימון ,יו"ר המזרחי בא"י התיר, ועל כך 'אגודת ישראל' עקצו אותו, טענו לו ""מי שמך לרב?!!" וסנטו בו שכל מטרתו היא למצוא חן בעיני הציונים (הובא בעיתון הדרך, שנה ג גיליון ח-ט (ניסן-אייר תרפ"א), עמ' 43).

פלייר נוסף התפרסם באותם ימים מאת "ברוריה ירושלמית", בו מתואר ההרס כאשר האשה יוצאת מעבודת הבית: "נחרב הבית והמשפחה, האטמוספירה הפוליטיקאית המלאה אדי רעל מטמאה את האשה... הבעל באין אלו אשה אהובה המחכה לו בפנה שלו אשר לפניה יוכל לתנות את צרותיו ביגונו – פונה הצדה... כל הבנין המשפחתי הולך ונהרס... ה"כותבת" מסיימת את דבריה: "במטותא מכם גברים נכבדים אל תוציאו את האשה העבריה בעל כרחה מבית מקדשה, ואל תסחבו אותה אל תוך הקלחת המכוערת של הפוליטיקה".

בהמשך נטען על "שני סוגים הם הדורשים "זכות" בחירה לנשים... א) רווקים-זקנים שלא זכו לישא נשים, ובהיותם רחוקים מחיי משפחה נעימים וטהורים הם שואפים לפחות להימצא זמן מה בחברתן, וכמו כן בנות ישראל שישבו עד שהלבינו שערותיהן וחיי בדידות ושעמון נמאסו עליהם. ב) פרות הבשן... הגבירות מוסרות את הנהלת הבית בידי שפחות, והן להוטות אחר תפנוקים זוללים במה לבלות את זמנן ולמלאות את הריקנות שבחייהן, הן העומדות בראש התנועה של "זכות" בחירה לנשים.

רבי בן-ציון מאיר חי עוּזיאל שהתיר לבחור ולהיבחר הסביר את טעמו: "לא מצאנו שום יסוד ברור לאסור ואין הדעת מקבלת לשלול מהנשים זכות אישית זאת... אחרי שלא מצאנו שום רמז לאיסור זה, אין אני מוצא שום צד של זכות להתנגד או אפילו לסרב... בוודאי שכגון זה צריכים אנו לתת להן זכותן".

מן הצורך לציין להשגתו של רבי אברהם דובער שפירא רבה של העיר קובנא, מח"ס 'דבר אברהם' על חומרת האיסור. במכתבו הוא כותב: "האומנם חושבים הם את השתתפות הנשים לאיסור גמור המפורש בתורה, שאין אומרים בו מוטב שיהיו שוגגים וכו'? לדעתי הסכילו עשה". (אגרות לראי"ה, ירושלים תשמ"ו, עמ' רסג).

שנים רבות אח"כ החזון איש נימק את היתרו, בהתייחס לנימוקו של הראי"ה קוק שסבר שחובה לשמור את הנפסק בהלכה ולא להביא זכות הצבעה לנשים, על כך הבהיר החזו"א שאין במדינת ישראל כל תוקף הלכתי בהלכותיה ובהקמתה, ולכן מותר לנשים להצביע.

מרתק לדעת שבשיא הפולמוס הציע זאב זַ'בּוֹטִינסקי שנשים יוכלו להצביע בקלפיות נפרדות, או שהגבר יצביע פעמיים, כך שכל קול של מצביע חרדי יחשב גם עבורו וגם עבור אשתו שתעדר מהקלפי, להצעה זו, הסכים הראי"ה קוק, ורבני הישוב הישן התנגדו גם אליה.

דעה ייחודית ביותר הייתה לגרי"י וינברג, שסבר שהזמן יבוא ויכריע (ומסתבר שרצה להתחמק מהשאלה).

בימינו אין כל דיון בקרב הציבור החרדי המצביע בבחירות, היהדות החרדית נוהגת כשיטתו של החזו"א והגרצ"פ פרנק, והציונות הדתית נוהגת כרבי מאיר עוזיאל שהשיא היה בבחירות האחרונות שהעמידו אשה חילונית בראש רשימת 'ימינה' (בעבר התעורר פולמוס תורני בין רבני הציונות הדתית שהשתדלו לבאר לציבור התורני הסר למרותם מדוע פסקו של הראי"ה קוק זי"ע לא רלוונטי כיום בעבורם).

ראוי לציין שכמו שהציונות הדתית מתעלמת מפסקו של הראי"ה קוק שאסר שנשים יכהנו ברשימה, גם הציבור החרדי מתעלם מפסק רבני ירושלים (הרי"ח זוננפלד ומהרי"י דיסקין) על איסור זכות ההצבעה לנשים ומסתמכים על רבנים אחרים.

לסיום, נביא ציטוט שהבאנו בעבר על הגאון רבי משה אלפרט, ר"מ בישיבת 'עץ חיים', שהלך להצביע עם אשתו בהתרגשות גדולה ביום הבחירות הראשון במדינת ישראל, וכך תיאורו: "בבוקר השכם קמנו אני ואשתי ואחי... אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה, כי 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו', אחרי אלפיים שנות גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה, לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית ו'ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה.. אני ואשתי וגיסי הלכנו לקלפי...".

• לקריאה נוספת, מאמרו של הרב יחיאל גולדהבר על פולמוס בחירת נשים בראשית תקופת המנדט (בהכנה לדפוס), התמונות צולמו מתוך ארכיונים חסויים ובאדיבותו