האחוז הבודד בציבור החרדי שאינו סר למשמעתם של גדולי ישראל בהגבלות הקורונה וסובר שאם הבנקים והמרכולים פתוחים, הרי שאין סיבה הלכתית לאסור את מניני התפילה מתחת כיפת השמים, החזירה אותי 2000 שנים אחורה למחלוקת פְּרוּשִׁים – צְדוֹקִים.
במקביל לחדשות היום שדווח על מאות פורעים בשכונת מאה שערים שהתפרעו מול השוטרים בשעה שפינו אותם מבית הכנסת, האזנתי (בעוונותיי) לקו נייעס של הפלג / סיקריקים / נטורי קרתא, שם השדרן בקולו הצווחני השווה את הוראת גדולי ישראל לסגור בתי כנסיות - למדינת רוסיה שגרמה לשמד רוחני עצום, וטען שהם אלו ששומרים על הגחלת היהדות בשעה שכולם נסחפים להקלות מחששות שווא.
ענין שאינו ידוע לכל צורב, היא הפרומקיעט (חומרות בלע"ז) של הצדוקים יותר מהפרושים, הצדוקים שתקופה ממושכת שלטו בסנהדרין - בספרי הילדים מצוירים ללא כיפה, ולבושים בביגוד של גוים, ואילו חז"ל מצוירים כצדיקים עם זקן ארוך, כך למאזין מהצד משמע שהצדוקים היו מודרנים ודרשו הקלות בענייני הדת, הפוך מהפרושים שהיו צדיקים ומחמירים.
ולא היא! הפרושים, שהם כמובן אבותינו תנאים ואמוראים קדושים, הם אלו שהיו המקילים וערכו רפורמות דתיות בנושא הלכה, דבר שהצדוקים המחמירים לא סבלו זאת. נביא להלן על קצה המזלג את החומרות של הצְדוֹקִים יותר מהפְּרוּשִׁים.
פְּרוּשִׁים: למחוק את שם השם; צְדוֹקִים: מה פתאום, מדובר בכפירה!
א.
החשמונאים נהגו לכתוב שם שמים בשטרות חוב, והיו כותבים "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא-ל עליון". אולם, דעת חז"ל לא נחה מתקנה זו, כיון ששטרות אלו התחייבו בגניזה כיאה לכל כתב קודש, ומתוך חשש ששטרות אלו יאבדו, או לא ינהגו בהם בכבוד, ביטלו חכמים את התקנה, ומחקו את שם השם מהשטרות. הצדוקים התייחסו לרפורמה דתית זו של חז"ל כאיסור גמור, והתנגדו אליה.
ב.
ישנן הלכות שחז"ל נהגו אחרת מהצדוקים, רק כדי "להוציא מלבם של צדוקים", דהיינו - להתרחק מהוראת הצדוקים שעקב כך שהיו קיצונים ומחמירים, הם סחפו יהודים רבים לדוגמה: חכמים החמירו להדליק נר של שבת, אפילו שזה לא חיוב מהתורה, אבל מכיוון שהצדוקים אמרו שאסור להדליק נר, אז חכמים אמרו שיש חיוב להדליק נר של שבת, הצדוקים לעומתם פירשו שלא יהיה אש בשבת כלל! כך ישבו הללו בחושך כל ה-24 שעות. את הפסק האווילי הזה, מקיימים עד היום השומרונים בהר גריזים.
ג.
נאמר בתורה: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף". חז"ל קבעו ששריפה היינו לשפוך בגרונה חומר רותח במיוחד, ואילו הצדוקים החמירו וטענו: "מה פתאום! המדובר בשריפה ממש, כפי הנאמר בתורה!".
ד.
נאמר בתורה: "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל",[1] חז"ל סברו שהמדובר על תשלום כופר, באו הצדוקים והחמירו וסברו שפשוטו כמשמעו.
ה.
הצדוקים הקפידו על טוהרה מיוחדת ומחמירה של אפר הפרה האדומה, ואילו חז"ל הקילו בעניין.
ו.
מצוות "ניסוך המים" התנגדו אליה הצדוקים, כיוון שאינה נזכרת כפשוטה בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת שבעל פה. מתואר אף מקרה בו כהן גדול צדוקי (בימי ינאי המלך) ניסך את המים על רגליו במקום לתוך הספל, על מנת לבזות את המצווה. בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי מצוות ניסוך המים תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה – כדי לשלול את דעתם של הצדוקים.
ז.
ההקלה של חז"ל לטלטל בשבת ע"י "עירוב" נתקלה בהתנגדות של הצדוקים, שסברו שאסור להוציא מן הבית לחצר בשבת.
יהי רצון שכל עם ישראל יחזור בתשובה שלמה, תחת מנהיגותם של גדולי ישראל אבירי התורה.
[1] שמות כ"א כ"ד
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות