בשלי הסער הזה // הרב איסר שפריי

כותב השורות (צילום: ללא קרדיט)

ראשית, תודה לכל המנחמים והמנחמות. בעל הרחמים והנחמות ימציא לכל אחד ואחת מאיתנו שמירה ונחמה בתקופה המאתגרת את כולנו.

הקורונה לא פוסחת על אף מגזר / אומה / שכבה סציואקונומית וכו'.

• 'שבעה' בפעם השלישית: הבחור יענקי שפריי ז"ל

מידי דור או שניים האנושות מנוערת, מושכים לה את השטיח מתחת לרגליים והיא חגה ולפעמים גם מועדת.

בפעם המי יודע כמה אנחנו מגלים שאין לנו על מי להישען. בורסה / קרנות / פנסיה / לקוחות / דיירים / תורמים / מעסיקים / בנקים / נפט וכו'.

נזכרתי, לפני כמה שנים היה קטע כזה במצרים שכל משפחה אבדה את הבכור שלה. נתאר לעצמינו שהקורונה היתה פוגעת רק בבכורים ורק במגדר מסוים. מעניין, אה?

מה זה אומר?

שמענו כולנו כל מיני סיפורי הדבקות ו/או אי הדבקות, למשל אבא ובן חזרו ממצרים, סליחה מספרד, היו יחד כל הזמן צמודים ו... האבא עם קורונה והבן בריא כמו שור.

מה זה אומר?

שלכל כדור יש כתובת?
שבתוך כל כיאוס יש סדר?
ואם יש סדר אז מה הוא הסדר?

אז זהו, שמחר נשב כולנו לליל הסדר שונה כל כך מכל שנה.

אולי הפעם נעשה באמת סדר?

כמו כולם גם אני קורא את את כל אלה שיודעים להסביר בדיוק אבל בדיוק בגלל איזה חטאים / מצוות הגיעה אלינו הצרה הזו.

בשבילי לעשות סדר זה זה לעשות סדר כמו שאבא שלי היה עושה וכמו שסבא שלו היה עושה וגם הוא כמו אבא שלו וסבא שלו וכן הלאה.

אגב בימי האבל על ינקי, בשעות "מתות", ניצלתי את הזמן להתחקות אחר שרשי משפחתי במייהרטיג', לא תאמינו באחד הערוצים הגעתי עד הסבא של רש"י הפרשן היהודי הכי מוכר מלפני כאלף שנים (איפה הכפיים).

בטח אתם שואלים איך כל הדורות האלו היו עושים סדר?

כשהייתה מגיעה צרה כל אחד אבל ממש כל אחד היה בודק את עצמו מה הם הדברים שהוא לקוי בהם? שהוא אמור לדייק את עצמו? הגישה מה זה אומר לי? מכירים את זה כשהשעון מעורר שלנו מצלצל, מתעצבנים על השכן שלא מתחשב בשעת היקיצה שלו?

אז זה זהו שזה השעון שלי שבא לעורר אותי ליום חדש שלי.

שכחתי לספר לכם שאחת מהבעיות של יענקי ז"ל היו שלא הרגיש כאב / חום וקור. זה ממש סיכן את חייו. כבר קרה שיענקי נפל, פתח את המצח, זב דם והוא פשוט לא הרגיש. מזל שמישהו הגיע.

אז תגידו כאב נעכס או מתנה?

כנראה מתנה מצילת חיים לפחות אצל יענקי ז"ל, אולי אצל כולנו?

נכון לכולנו נעכס עכשיו?
נכון לכולנו עצבני עכשיו?
נכון לכולנו כואב עכשיו?
נכון לכולנו מפחד עכשיו?
אולי זאת מתנה?
אולי זה השעון המעורר שלי?

יש איזה קטע כזה שכולם מחכים לדבר אחד.

מהו הדבר האחד?

לחזור לשגרה!!!

שאלה: בטוחים שאנחנו רוצים לחזור לשגרה? את כל מה שהיה בשגרה היינו בוחרים שוב? בכל מעגלי החיים? בזוגיות? אהבנו את כל מה שקורה שם? מה מתוך מה שקורה שם היינו בוחרים להשאיר מאחור? מה מתוך מה שקורה שם היינו ממנו יותר? מה לא קרה שם שאם היה קורה היה משנה את התמונה? אה? בזוגיות, במערכות יחסים עם אחרים / עם עצמי / עם קוני / בקריירה, וכו'.

אז זהו, אני צריך לעכשיו לצאת לקבר של ינקי ז"ל ככלות השבעה.

מחר, כשכולנו נשב לסדר במתכונת ייחודית, ננצל אותו לעשיית סדר אמיתי בכאוס של החיים שלנו, נברר מה חשוב לנו על באמת, נדרג את הערכים, נברר ונלבן את כל מעגלי החיים, ונבטיח לעצמינו שאנחנו לשגרה לא חוזרים, לא חוזרים! עוברים לרמה הבאה של עצמינו, ככה נבטיח שהקורונה לא "הייתה" לחינם. מגיע לנו יותר!

בפסח הזה עושים סדר, עוברים לרמה הבאה של עצמינו!

בנתיים חג שמח ושוב תודה תודה לכולם על הנחמות.

• הכותב משמש כראש ישיבת ידידיה