הקב"ה בעט אותנו מבית הכנסת / טור דעה

(צילום: איתמר קירשנבוים)

הקב"ה בעט אותנו מבית הכנסת, מבית מקדש מעט - מהבית הזמני שלו.

אני יודע, זה משפט חזק מידי, קשה לקרוא את זה, אבל עוד יותר קשה לחשוב שזה אשכרה אמיתי, לא קרה דבר כזה מאז תקופת השואה והנה זה קרה שוב בחסות 'מגיפת הקורונה' והוראות משרד הבריאות של מדינת ישראל ובכלל בעולם.

אפשר להסתכל על זה אחרת, גם בסוכות אם יורד גשם וצריכים לעזוב את הסוכה ולהיכנס חזרה לקורת גג, ישנה דעה שאומרת שהקב"ה לא רוצה שנשב בסוכה - "משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו..." אבל גדולי המוסר אומרים שריבונו של עולם רוצה לראות איך אנחנו חוזרים לסוכה - באיזה שמחה והתלהבות כדי לקיים שוב את מצוותו.

אז ריבונו של עולם שפך לנו קיתון של קורונה לעולם, הוציא אותנו מבית הכנסת ועכשיו הוא רוצה לראות איך נתנהג, האם למדנו את הלקח והאם היטבנו את דרכנו או חלילה לא.

כל אחד מאיתנו יכול להצביע לפחות על 10 סיבות מדוע היינו צריכים לצאת מבית הכנסת, לכל אחד וודאי יש סיבה אחת שנוגעת אליו אישית ואותה הוא צריך לקחת כפרויקט אישי.

השבוע עם אישור משרד הבריאות נכנסנו בדחילו ורחימו לבית הכנסת, אחרי כחודשיים שלא זכינו להתפלל בו. עמדו לי דמעות בעיניים בזמן התפילה, בחיי. לא התרגשתי כך מעולם, כל אחד ודאי יוכל להסביר את זה לעצמו בדרך שלו, סוף סוף קיבלנו את ההזדמנות להוכיח שאנחנו יכולים להיות טובים יותר כשצריך.

ובבית הכנסת, צריך!

צריך לשמור על הפה, צריך להשאיר את הפלאפון מחוץ לבית הכנסת, צריך לשמור על ריכוז, צריך להתפלל מתוך אהבה אמיתית ולא מתוך אילוץ, צריך להראות לבורא עולם - כמה אנחנו אוהבים אותו על אמת, שחלילה לא יבעט בנו שוב ואז לכו תדעו מתי נקבל שוב הזדמנות.

בכנות אני אומר לכם, אם מישהו לא מרגיש את זה וחושב שהוא יכול לבוא לבית הכנסת עם הנייד, לזלזל בתפילה או לדבר בתוכה - עדיף שלא יבוא, הוא בקבוצת סיכון להחזיר אותנו אחורה.

עדיף שתישאר בבית ותקבל עונש אחד על זה שלא באת, מאשר שתבוא ותאסוף הרבה עברות על דיבור, זלזול והסחת הדעת מהתפילה.

כתושב העיר אשקלון נחשפתי לקמפיין 2 חלקים שיצרו כאן במועצה הדתית: בחלק הראשון רואים אדם חרדי מחזיק טלית ביד ולידו משפט בולט "אשקלוני שומר על זכות השתיקה!" בשבוע שלאחר מכן כבר היה ברור לכולם דרך המודעה החדשה "בבית הכנסת באשקלון שומרים על זכות השתיקה" לא מדברים בשעת התפילה - כי כשמדברים עם אבא, לא מדברים עם חברים.

דוד המלך ביקש רק דבר אחד מהקב"ה: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו..."

לא ברור הא?! אתה רוצה כל החיים או רק לבקר? אומר דוד המלך אני רוצה להיות כל החיים בבית ה' אבל להרגיש כל פעם מחדש כאילו אני מבקר בהיכל.

מה לעשות, מי שמורגל במשהו כמו בהגעה לבית הכנסת, היא לא מרגשת אותו - כן אלו אנחנו החרדים ובני התורה שמגיעים לפחות 3 פעמים ביום לבית הכנסת וכבר מרגישים בבית.

אבל אחינו החילונים שהקב"ה יחזיר אותם בתשובה שלמה, מגיעים בממוצע פעם אחת בשנה (יום כיפור) וכל כך מתרגשים מעצם ההגעה, מנשקים את המזוזה - את הכיפה - את הגבאי ואת מי לא כי הם מרגישים מבקרים.

הלוואי ונזכה לשבת כל ימי חיינו בבית ה' אבל להרגיש שאנחנו מבקרים בהיכלו, נמשיך להתרגש בכל פעם מחדש וכך נעריך את התפילה ונוכל להודות ממקום אמיתי לבורא עולם על כל הטוב שגמלנו.