פרק ג': מיקומה המדויק של בארה של מרים, הניסים בזכותה, האגדות המזויפות וחזיונות דייגי טבריה.
בפרקים הקודמים סיפרנו על בארה של מרים שמשתקפת בכינרת מול הר ישימון, היכן נמצא כיום הר ישימון?
יש טוענים שהוא רכס טורען מערבית לכינרת ממנו נשקף נוף מדהים. ויש טוענים שהוא בין טבריה עילית למושב הזורעים, ישנו אתר ארכיאולוגי בשם "חורבת סרגונה". זיהוי המקום מוכח, כיון שבתלמוד ירושלמי, מבואר שבארה של מרים נמצאה מול השער המרכזי של "כנישתא עתיקתא דסרונגיה"[1]
ניסים גדולים אירעו בזכות הבאר, מובא בחז"ל: "מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בים טבריה נזדמנה לו השעה ופגע בבאר מים נתרחץ ונתרפא".
לא רק בזמן חז"ל הבאר הצילה, גם במלחמה בשנת תק"ב (1742) שהיה סכנה לישוב היהודי, הזכיר המקובל רבי חיים אבולעפיה את בארה של מרים בטבריה אשר תגן על טבריה מפני סולימאן אל-עדאם שליט דמשק שחפץ לכבוש את העיר.
הכינרת נוצרה מבארה של מרים!
בעקבות המדרשים על בארה של מרים נפוצו מספר מסורות שונות לגבי המיקום המדויק של הבאר, נוסעים ותיירים וכן חכמים ומקובלים ממשיכים לעסוק בהתלהבות בנושא, וכל אחד מוסיף נופך משלו, מרתקת במיוחד עדותו של התייר אבגניוס רוז'ה, הנ"ל ביקר בטבריה בשנת (1634 למניינם) וכתב ביומנו את הדברים הבאים:
"היהודים מאמינים, כך אמר לי רב אחד, כי ים כנרת נוצר משבר של הסלע אשר ממנו הוציא משה מים בהכותו במקלו, כדי לרוות את צמאון היהודים במדבר. וכי שבר סלע זה נשמר על ידי מרים אחות משה, שזרקה אותו במקום הזה ויצרה בבת אחת את מקווה המים הזה שאנו קוראים לו כנרת, היהודים, הנוצרים והערבים וכל המזרחיים מודים שמי הים הזה עולים בטיבם על המים שבכל האגמים והבריכות אשר על הארץ", (כמובן שלדבריו אין כל מסורות בכתבי חז"ל והמקובלים).
ריצ'ארד פוקוק בשנת 1738 למניינם מוסר לנו כך: "יהודי מלומד שעמו שוחחתי בצפת הביע את צערו על שלא ניתנה לו האפשרות בזמן שהותו בטבריה, לשוט בסירה כדי לראות את בארה של מרים שבים זה, אשר לדבריו לפי חכמי התלמוד נמצאת בים זה, (לאחר שליוותה את בני ישראל דרך המדבר) וכי מי הבאר הזאת נראים שם מתרוממים ללא הרף".
מכל המדרשים והאגדות, יוצא שזה נושא שראשיתו בתקופת חז"ל, שממשיך להיות מגרה ומעניין לאורך דורות. בימינו חוקר בשם גל יצחק ניסה להתחקות בעקבות בארה של מרים כיום, ובחודש טבת תשנ"ו הוא פרסם מאמר מרתק על זקני טבריה ואגדותיהם, (נביא ציטוטים מעובדים מתוכו).
"ניסינו לבחון היכן מיקומה של בארה של מרים בדור האחרון, והגענו לסיפור המעשים שיובאו לקמן, חקרתי דייגים ותיקים המכירים כל סלע וכל מפרץ בחופי הכנרת, ניסיתי לזהות את המקום ומסתבר שהדבר אינו פשוט כלל. ותיקי הדייגים בעיקר האחים שמואל אחיטוב ומוסה חטאב ז"ל שניהם דייגים ותיקים שאביהם היה מדריך דייג בכנרת, ומאיר אביגדור, הראו לי את האזור של בארמרים, הם השתמשו בשם הערבי 'בירמרים' אך לא ידעו להצביע על הנקודה המדויקת..
"כולם הפנו אותי למקובל בשם אברהם חטא בשהי הדייג בכנרת והפך לרב ומקובל בנסתרות, פניתי אליו, השיחה איתו הייתה כה מרתקת, שאביא אותה כמעט במלואה ובלשון הדובר. ואֵלו הם דברי הרב אברהם חטאב דייג ומקובל מטבריה:
"בין חוף הרחצה העירוני של טבריה לבין חמי טבריה ישנו מקום שבו נראית בשעת שפל בכנרת סוללה של אבנים שחורות בזלת הנכנסת לתוך הים, בצמוד לקו החוף. האבנים מסודרות כמו קיר, אורך הסוללה הוא 30-25 מטר. בקצה הסוללה הזו ישנה אבן לבנה, בקיץ כשעומדים על ידה מגיעים המים אולי עד החזה, ואז כשמרגישים בִּעְבּוּעַ של מים קרים מקרקעית הכנרת זוהי באר מרים!".
המדהים בעדותו האורגינלית של הרב אברהם חטא, היא שלמקום היה כינו בשם וּוַזֶה - שפירושו המקום שבו דגי הבִּינִית מטילים את ביציהם, פלא פלאות שנוהג הדגי בינית היא לחפש מקומות עם מים קרים כדי להטיל את הביצים שלהם! וכאן שלפי העדויות והמסורת בארה של מרים נובע מים יותר קרים מכל הכינרת, זה מקום הטלת הביצים של הבינית!
הרב אברהם מוסיף ומספר: "הזרימה במעיין אינה קבועה, בי"ד לחודש כשהירח מלא היתה זרימה חזקה מאוד, והיה פחד מהמים. בחודש ניסן בשירת הים, יש לה זרימות חזקות מאד! זקני טבריה-נעים אזואלוס ושוֹשֵה מְרַד וכל הזקנים של אז, מספרים שהמים משמשים לסגולה ולתרופה ולפרנסה. את השתיל הראשון במטע של אחד מהזקנים, השקו במי באר מרים. אנשים היו באים מעיראק מהלך 3 ימים על גמלים וחמורים כדי לקחת את המים האלה, העשירים שבהם נסעו ברכבת החג'אזית עד לצומת צמח בשביל לשתות ממי בארה של מרים.
מסתבר שאלו שלא היו צדיקים הבאר הייתה מטביעה אותם. עדות דייגי טבריה מוסרת לנו: "דורות רבים היו דייגי טבריה יהודים וערבים כאחד, נזהרים שלא להתקרב בסירותיהם אל מקום שבים כינרת שלפי המסורת מצויים שם בארה של מרים, וקרויה בפי הערבים "ביר מרים" והיו הדייגים משיטים סירותיהם בקפנדרייה סביב אותו מקום, כי מקובל וידוע היה על היהודים והערבים כאחד שכל המשיט סירתו במקום הבאר, סופו טביעה".
[1] אודות הבית כנסת מרחיב לנו רבה החסידי של טבריה הרב קליערס בספר טבור הארץ מביא מדפוסים ישנים סרוניא, סרונגין, ססגונין" וכותב "ונראה שהבית כנסת היה מלא צבעים שונים וידוע היה בימיהם" (ירושלמי כלאים ל"ב ג' כתובות ל"ה ב', כלאים פט הג)
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון ומרצה, המתמחה בהיסטוריה התורנית של ארץ ועם ישראל, מדריך ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות