יש או אין שופטים בירושלים? לא בטוח כלל

אנחנו קרובים מאד למשפט קריטי של כל אחד ואחד מאיתנו.

מהידועים במשלים הוא הסיפור על האדם שמוזמן לבית משפט. הרעד שחש לפני, העדויות השופט שקובע את דינו, לשבט או לחסד. הציפיה למשפט צדק ולסליחה ומחילה.

בימים האלו אנו לא מסתפקים בתפילה באמירה המבקשת מכולנו להתנהל בצדק ובמשפט "מלך אוהב צדקה ומשפט" אלא, מקבלים ומודיעים שבורא העולם, הוא עצמו מייצג את המשפט- "המלך המשפט". גם פה בארץ כולם מתכוננים למשפט , והדעות סביבו חלוקות, כשם שהם חלוקות סביב כל נושא שקשור למערכת המשפט. אמנם אין בישראל חוקה, או חוקי יסוד מוסדרים. למרות ואולי בגלל, זהו אחד הנושאים שלא מפסיקים לדבר עליהם.

"אין שופטים בירושלים" "הכל שפיט" "מהפכה שיפוטית" את הביטויים האלה אנחנו שומעים במשך שנים, מהצדדים השונים של המפה הפוליטית.

אבל מה בעצם אנחנו יודעים על מערכת המשפט? מספיק בשביל לקבוע דעה לגביה? לא בטוח.

אומרים שהשופטים לא מייצגים את האוכלוסייה?

והנה הנתונים: כמעט 20% מהשופטים הם יהודים דתיים. 54% מהשופטים הן שופטות. ייצוג הערבים נמוך פי שלושה בערך מחלקם באוכלוסייה. ופחות מ-23% מהשופטים, לפי המחקר, גדלו בפריפריה החברתית-כלכלית. וכמה מהם חרדים? כמעט כלום.

יש לנו הרבה עורכי דין ועורכות דין. רבים מהחרדים פונים אל בתי המשפט כעניין שבשגרה, ולא רק כמייצגים, אלא כנידונים (אחרי קבלת היתרים, כמובן) נוכחותם של אנשי הקהילה החרדית במערכת המשפט הישראלית מפתחת את התודעה המשפטית בקרב הציבור ומאפשרת אופציה לקשר ביננו לבין מערכת המשפט.. אי האמון הקיים בין הקהילה החרדית למערכת המשפטית הוא לא עובדה שצריך להשלים איתה. מתח ביניהם כנראה תמיד יהיה, אבל זה לא אומר שאין אפשרות לבנות את האמון שנסדק בעבר, מחדש.

אנחנו, שיודעים מה החשיבות של משפט צדק, שמדי שנה מתפללים למשפט הוגן עבורנו ועבור יקרנו, לא יכולים להתעלם ולא לנסות לקחת חלק גם במערכת הארצית הזו, במדינה שלנו.

אולי הגיע הזמן שנפסיק להתבונן מבחוץ, אלא נפעל גם מבפנים?