במשרד המשפטים קיימת זה מכבר היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, לידה מתוקף החלטת ממשלה מכהנת מועצה מייעצת ולאחרונה קיבלתי מינוי מאת שר המשפטים מר גדעון סער לכהן כחבר בה. יו"ר המועצה הוא פרופ' אליקים רובינשטיין המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) וחברים בה פרופ' דניאל הרשקוביץ נציב שירות המדינה, עו"ד ענת מיסד כנען -הסנגורית הציבורית הארצית, עו"ד אלון אלטמן מ"מ פרקליט המדינה, גב' רחלי פרנקל מנהלת תכנית הלכתא ועוד. בס"ד, בתחילת השבוע התכנסנו לראשונה.
בכוונתי להציף דברים במועצה זו ולשמש כפה למגוון רחב של אוכלוסיות מוחלשות, (ועוד חזון למועד), אך הנקודה העיקרית בעיני היא האפשרות להושיב בשולחן עגול אחד מגוון בעלי דעות שונות ומגוונות, המייצגים מנעד רחב של אנשים, מגזרים ותפקידים, שלעיתים אפילו סותרים זה את זה. האמת היא שאני מכיר כבר עשרות שולחנות עגולים שכאלה, נוכחתי בתהליכים של פרויקטים וקונגרסים רבים. אך בכל פעם אני מתרגש מחדש להיווכח כיצד ניתן לשוחח ולדון יחד, להתקדם ולהסכים, או שלא להסכים, ואולי בעיקר להסכים איך לא מסכימים... ומה היא הדרך להביע חילוקי דעות.
אמנם רחוקים אנו עדיין מהחזון המיוחל של 'יחד שבטי ישראל', בשבילי הספיקה היציאה מחדר הישיבות בה פגשתי ביועץ המשפטי לממשלה מר אביחי מנדלבליט, ולהיזכר כמה קיטוב ודם רע עדיין זורם לצערנו בשפע, אבל בכל אופן בתוך שעתיים של דיון במשרד במשרד ממשלתי יומרני כמו משרד המשפטים שיש המגדירים אותו מגדל השן... נוכחתי לראות כי עדיין יש מקום ליוזמות עם תקווה, לראות כיצד אפשר וחובה לדאוג לתת מקום לכבודו של אדם ואדם, גם אם הוא לא כמוני.
*
בפרשת השבוע, פרשת ויחי, אנו מוצאים את יעקב אבינו שוכב על ערש דווי, שנים עשר ילדיו - השבטים מקיפים אותו סביב מיטתו, והוא מברך את כל אחד ואחד מהם בפני עצמו בברכתו המיוחדת לו. הקדמונים מבארים כי יסודו של המושג 'ברכה' הוא גילוי, העשרה והעצמה של הכוחות הפנימיים החבויים אצל המתברך. יעקב אבינו מפרט ומבאר לכל שבט ושבט את תחומו המיוחד לו במערכת הכללית של כלל ישראל, כדי להגיע יחד אל התכלית המשותפת "יהי דן נחש עלי דרך", "יששכר חמור גרם", וכן הלאה. כל אחד בדרכו הייחודית שלו, כאשר כל שבט חונה על מחנהו ועל דגלו.
באותו רגע מיוחד כשהקיפו את מיטת יעקב אביהם באהבה ובמורא, פתחו כולם ואמרו ליעקב "כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד". כי אמנם הם מסמלים תריסר דרכים בעולם, אבל הם מהווים שבילים להגיע לאותו מקום. נכון, לכאורה הם מופרדים בדרך, אבל לא בתוצאה. כולם מכוונים למקום אחד – "אין בליבנו אלא אחד" –"השם אחד- ועם ישראל אחד"
*
יש שוני בין בני אדם, וכפי שהגדירו זאת חז"ל, "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות", ובכל זאת, בתוך ליבו של כל אדם טמון הרצון הפנימי והטוב, ועלינו לחתור ולחפש את אותו טוב, גם הוא טמון עמוק בתוך תוכו, ועלינו לדאוג להוציא את הטוב הזה מן הכח אל הפועל.
המשנה במסכת סנהדרין מסבירה לנו את אחת הסיבות מדוע בבריאת העולם נברא האדם יחידי, בשונה מיתר בעלי החי והצומח: להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם (בתבנית) אחד, וכולן דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל האדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: 'בשבילי נברא העולם'!
אנו למדים מכך, בעקיפין, את הייחודיות של כל אדם בעולם! כשכל אחד מאופיין בחותם הייחודי שלו בתוך מערכת האנושות כולה. הלוואי שניטיב ונשכיל לתת מקום של כבוד לכל אדם שנברא בצלם אלוקים, ולצליל הייחודי של כל יהודי בפרט, ולהתקדם יחדיו אל המטרה הנכספת, לנגן יחד את הניגון הסימפוני האדיר של כל היקום כולו, להרבות כבוד שמים בעולם.
הצגת כל התגובות