אינסוף סיפורים ומופתים נכרכו בשמו של מרן שר התרוה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, אולם נדמה כי אין עוול גדול מלזכור רק את הסיפורים המעניינים, הברכות, הסגולות והמופתיים הייחודיים - ולשכוח את עמלו האינסופי בתורה, שקידתו העצומה, ידיעותיו וכמות הספרים האדירה שהוא חיבר.
במוסף שבת קודש של העיתון יתד נאמן (הרב ב. הלחמי, ערב פסח תש"ע) סיפר הגר"ח כי אביו בעל הקהילות יעקב החל ללמדו תורה כבר מגיל צעיר, והוא למד עמו מסכתות שלא נלמדות בישיבה - כמו מסכתות פסחים, זבחים, מנחות וחולין. כמו כן סיים עמו אביו את ש"ס המשניות פעמיים לפני הבר מצווה - ואמר לי כי ש"ס המשניות כולל את כל התורה.
מעניין לציין כי נשיא מועצת חכמי התורה הגר"ש כהן מעיד כי הוא ראה פעם את אביו של הגר"ח - הסטייפלר כשהוא סוחב סכך לסוכה. הגר"ש שאלו מדוע הוא לא נעזר בבנו ר' חיים, והסטייפלר השיב כי הוא לא רוצה להיעזר בבנו שכן "הוא לומד יותר טוב ממני"...
הגר"ח כתב כמות עצומה של ספרים - שכל ספר וספר הוא מפעל חיים שלם לאדם רגיל. הגר"ח סיפר כי כשהוא התקרב לגיל ה'בר המצווה' הוא סיים את מסכת עירובין עם תוס', ואף כתב קונטרס עם תירוצים על כל הקושיות שהגר"ע איגר השאיר ב'צריך עיון'.
אביו שראה את הקונטרס הביע ביקורת ואמר: "נו, גם הוא ידע מה שאתה כותב, ובכל זאת הוא הקשה..." הגר"ח קיבל את הביקורת וגנז את הקונטרס אולם הוא סיפר כי כמה תירוצים טובים מהקונטרס הוכנסו לספרו "שיח השדה".
כשר' חיים גדל מעט הוא היה מתלמידיו הראשונים של הגרמ"י ליפקוביץ' בישיבת "תפארת צבי", ובהמשך עבר ללמוד בישיבתו של אביו - "בית יוסף". כשגדל עבר ללמוד בישיבת 'לומז'א', שם דבק בראש הישיבה הגרי"מ גורדון זצ"ל, בגר"א אליהו דושינצר ואף שמע שיעורים במשך שנתיים מהרב שך - עליהם העיד ש"שיעוריו משרישים בלב שמחת התורה ועמלה".
מעניין לציין כי הרב שך עצמו הביע הערכה עצומה לשיעור קומתו של הגר"ח, ובהספד שספד רבינו בעל ה"אבי עזרי" זצוק"ל למרן ה"קהילות יעקב" זיע"א הן בבית-הכנסת 'לדרמן' והן בהיכל ישיבת פוניבז' - הכריז הגראמ"מ שך על הסטייפלער כי "הניח בן כמותו" והוסיף כי "יש מי שיורה לנו הלכה", כשהוא מכוון את דבריו על בנו, מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל.
גם בעת הקמת דגל התורה, בכינוס בחירות נדיר שהתקיים ברחובה של עיר, הביע הרב שך את הערכתו העצומה לתלמידי החכמים שהגיעו ואמר כי "אין לי כוח לדבר, אני רק נטפל לדבר מצוה, ברוך השם יושבים כאן גדולים, גדולי ישראל, אפשר הכי גדול ממה שיש לנו בעולם, בהלכה ובכל דבר, איזהו תלמיד חכם זה ששואלים אותו בכל מקום ואומר, דרך ארץ ויראת הכבוד שיהיה בשבילו".
בשנת תשמ"ה הוציא הגר"ח את ספרו "דרך אמונה" - שנכתב במתכונת הדומה לספר 'משנה ברורה' של בעל החפץ חיים, ומקיף הלכה למעשה את המצוות התלויות בארץ.
רובם של ההכרעות הנוגעות למעשה מבוססים על פסקיו של החזון איש - אותו זכה הגר"ח לשמש כבר מצעירותו. בהקדמה כתב הגר"ח כי גדולי ישראל לא האריכו בהלכות המצוות התלויות בארץ בשל מגוריהם בחו"ל, ומכיוון שהיום ההלכות האלו מעשיות הוא הרחיב בנושא.
אחד הנושאים עליהם הקפיד רבינו הקפדה יתירה היה בעניין של 'היתר מכירה'. בשנת תשע"ד אמר הגר"ח ליתד נאמן כי "היתר מכירה לא שווה כלום לכל הדעות, הסומכים על כך טועים ואין להם על מה לסמוך". בשמיטה האחרונה הוא אף הוציא מכתב חתום בשמו בו הוא כתב כי "הירקות מ'היתר מכירה' הם ספיחים גמורים ובכל חומר מאכלות אסורות".
למרות שהגר"ח פתח את דלתו בפני המבקרים והעניק להם את זמנו היקר, הקפיד ר' חיים אף על דקות ספורות. אחד המעשים המעידים על כך מובא בספר שאלת רב מובא כי שאלו את שר התורה - האם ראוי לבן תורה להתעכב לשתים שלש דקות ולהסתכל מהר על דף הראשון של ´יתד´, לדעת מה התרחש בעולם, שהרי הקב"ה עושה אירוע ופיגוע בעולם כדי שידעו וילמדו מזה. או שאין זה ראוי לבן תורה שאין עליו לדעת משום דבר? וענה כי לימוד תורה עדיף.
הגר"ח הוסיף וכתב ספרים רבים העוסקים במצוות שלא עסקו בהם די הצורך, כמו ספרו 'פירוש אמת וצדק' - על מסכת גרים, 'פירוש מצרף ומטהר' - על מסכת כותים, 'פירוש קנין הגוף וקנין פירות' - על מסכת עבדים, 'פירוש תכלת וארגמן' - על מסכת ציצית, 'פירוש תפילה של ראש תפילה של יד' - על מסכת תפילין, 'פירוש פרשה פתוחה פרשה סדורה' - על מסכת מזוזה, 'פירוש קלף ודוכסוסטוס' - על מסכת ספר תורה, ופירוש על מסכת כלה רבתי.
כמו כן הוציא רבינו את ספרו שונה הלכות - על השו"ע עם פסקי החזון איש, ואת הספר "אורחות יושר" - הכולל ליקוט ספרי מוסר מחז"ל ומגדולי הדורות.
ספרים נוספים אותם הוציא רבינו הם 'טעמא דקרא', 'פרק בשיר' - פירוש על פרק שירה, 'נחל איתן' - הלכות עגלה ערופה, 'שיח השדה' ח"א וח"ב - הלכות כתובת קעקע, 'כשרות חגבים', 'דברים המועילים לזכרון', 'בהיר בשחקים' (ח"א) - ביאור על ספר הבהיר, ו'בהיר בשחקים' (ח"ב) - ביאור על ספר רזיאל המלאך ספר נח וספר חנוך.
כשעוברים על כמות הספרים העצומה ואת המגוון הבלתי נתפס של סוגי הספרים בנגלה ובנסתר, ניתן להבין כי המופתים שהתגלגלו לפתחו של רבינו דבר יום ביומו - היו רק הסרח העודף של יגיעתו הגדולה בתורה בנגלה ובנסתר, וניצול הזמן המופלא שלו שהחל כבר בגיל צעיר.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.