פרק ב': בספר 'מקבים' הקדמון, העוסק בסיפור גבורת החשמונאים, בשינוי ממקורות חז"ל שעסקו בנס חנוכה ופחות בגבורת הלוחמים, ב'מקבים' לא כתוב מאומה על הנס המדהים של הדלקת נרות חנוכה בפח שמן זית בודד, עליו הרחיבו גאוני ישראל בכל הדורות כעיקר חג חנוכה.
הגאון רבי אביגדור מילר, בספרו "עם סגולה" (ח"ב עמ' קח) מתקיף את ספר "מקבים" שנכתב תחת ממשל החשמונאים הצדוקים אשר יוחנן הורקנוס היה נתון לשליטתם, ולדבריו זוהי הסיבה שהכותב השמיט את כל תקנות חז"ל ובתוכם מצות הדלקת הנר זכר לנס החנוכייה בבית המקדש.
את סיבת החג לזכר נס החנוכה הגדיר הרב מילר "נס המנורה עליו ידע העם כולו כסיבה לתקנת חז"ל, כי הוא היה המזכרת לתהילת משפחת החשמונאים וההצדקה היחידה לסמכותם" (ההדגשה במקור).
גם יוסף בן מתתיהו המכונה יוספוס השמיט את נס המנורה, וכך מסביר הרב מילר שזוהי אחת מהסיבות שספר 'מקבים' לא היה מונח בשולחן הלימודים של רבותינו ראשונים ואחרונים (ברם, עיין בכתבה הקודמת שם ציטטנו מספר ראשונים ואחרונים שצטטו בספריהם את 'מקבים' ודברי הרב מילר צע"ג).
טענה זו של השמטת 'נס חנוכה' בספר 'מקבים' לכאורה במקומה עומדת, והרי כל עצם חג החנוכה, הוא על 'נס המנורה', כפי שכתבו חז"ל (שבת כ"א ע"ב) ולא הדגישו את הניצחון הגשמי על מלכות יון כלל.
מקורות חז"ל שלא הזכירו את נס פך השמן
ברם, קושיה זו קשה לא רק על ספר 'מקבים', אלא על כל המקורות הארצישראלים שעסקו בעניינו של חנוכה, ולא הזכירו כלל את נס פח השמן, ובהם דרשות חז"ל שב'פסיקתא רבתי', נוסח 'על הניסים' ונוסח 'הנרות הללו', פיוטי רבי אלעזר הקליר ושאר פייטיני ארץ ישראל, וכן ספר 'מקבים ב', וספרי יוסף בן מתיתיהו הכהן.
זכה דורנו לאורו של הגאון האדיר רבי יצחק ישעיהו וויס גאב"ד נוה אחיעזר, שעמד בסוגיה חמורה זו בגיליון 'נוה ההיכל' (כ"ז כסלו תשע"ח 411), זו, וציטט את מרן ה'שדי חמד' רבי חיים חזקיהו מדיני רבה של חברון שהביא שה"מתחדשים" פרסמו בגליונות ה"צפירה" הכחשה גורפת לניסי חנוכה, מכח טענה זו שבכל מקורות חז"ל הארצישראלים הקרובים למקום ניסי חג החנוכה, לא ציטטו את נס זה, לעומת מקורות חז"ל בבבל הרחוקים פיזית וגיאוגרפית שכן צטטו נס זה.
'טעמו וראו כי טוב ה''. עלון 'נוה ההיכל' היוצא לאור ע"י בית המדרש הגדול 'היכל אברהם צבי' נוה אחיעזר בנשיאות הגאון רבי יצחק ישעיה ווייס גאב"ד נוה אחיעזר שעוסק בהרחבה בסוגיות חנוכה, וביניהם על המקורות החזלי"ם הארצישראלים שלא הזכירו את נס פח השמן
כנגד "מתחדשים" שר"י אלו יצאו גדולי ישראל המובהקים והכו אותם על קודקודם בקונטרס "נס פח השמן" (ספיר, וילנא תרנ"ג), ובקובץ "הפסגה", ובספר "חשמונאי ובניו" (אדלר, פ"ח עמ' צח הע' 26), וציין לספר "אמונת חכמים" (גינצבורג, וילנה תרנ"ב), וכן בספר "דרך אמונה" (ליפשיץ, וורשא תרנ"ה) שפרחו את טענה מרושעת זו של הכופרים ה"מתחדשים" שר"י אלו שצאצאים ירדו מהדרך לרפורמה רַחֲמָנָא לִצְלַן.
אכן גאב"ד נוה אחיעזר הגרי"י וויס בגאונותו הרבה מצטט את רבנו המהר"ל (שבת כא, ב) הסבור שנס נרות חנוכה נעשה כדי שיוכלו לקיים מצות הדלקת המנורה, אולם הוא אינו הסיבה לקביעת חג, שאין עושים חג אלא על נס ההצלה.
התשובה היא, מסיק הגאב"ד הגרי"י וויס, כפי שהביא חוקר המנהגים והפיוטים הר"ר נתן פריד (מבוא לקונטרס מגילת אנטיוכוס מורחבת), שחכמי ארץ ישראל מימי התלמודים והמדרשים לא ידעו בכלל על נס פך השמן, וכן לא נתקיימה גרסה כזאת בברייתא דמגילת תענית, ובברייתא בבלי שכן מופיע בה נס פח השמן היא השתרבבה שם ברבבות השנים, ומקורות אלו סברו שנס חנוכה נקבע לזכר הניצחונות שאירעו לבני חשמונאי במלחמותיהם נגד היונים, ולא מחמת נס פח השמן.
ומדוע באמת, נתעלם נס זה מבני ציון היקרים?! מבאר ר' נתן פריד "שלא הדגישו נס פך השמן, משום שנס דומה היה מעשה בכל יום, בנר מערבי שבמנורת בית המקדש (שבת כ"ב ע"ב)".
דברי ר' נתן פריד נפלאים, שהרי בבית המקדש היו מידי יום ניסים גדולים, ובני ארץ ישראל היו מורגלים בנר המערבי ובעשר הניסים שנעשו יום יום בבית המקדש (אבות פ"ה מ"ה) ולא התרשמו במיוחד מנס פך השמן, והיה ברור להם שמה שהיה הוא שיהיה, וברגע שהכהנים חוזרו למלאכת בית המקדש, הרי שכל הניסים חוזרים.
מאידך, את נס הניצחון על היונים, בני ארץ ישראל לא חלמו שיהיה אי פעם, שהרי לאחר זמן ארוך של עצמאות רוחנית וגשמית הרי שהכובשים היונים ניצחו אותם, ומלחמה זו בהם, לקחה מהם כוחות גדולים, ומשאירע הנס, והם גברו על אויביהם, ולכן הם הדגישו רק את התשועה שהיה בה חידוש עבורם: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך", ואילו נס פך השמן כמעט ולא צוין על ידם, וזכרו הלך ונשתכח מאתם.
לעומת בני ארץ ישראל, בני בבל בגלות שסבלו הרבה מהשליטים המתחלפים וחשו תמיד איך שומר הקב"ה על כבשתו הנתונה בין שבעים זאבים, לא ראו את נס הניצחון על היוונים כסיבה מספקת לקבוע חג מחמתו, כיון שהם חיים בין גוים, והכל בסדר, שהרי "עולם הישיבות" באושה סורא ופומבדיתא פורח, ומה שחסר להם זה ניסים כמו שהיה בבית המקדש, ולפיכך שאלו "מאי חנוכה"? (שבת כ"א ע"ב) מבאר רש"י "על איזה נס קבועה?" והשיבו שעל נס פך השמן המועט שהדליקו ממנו שמונה ימים, דבר זה חידוש עבורם!
יצוין שבסוגיה חמורה זו עמד גם הגאון רבי לוי יצחק חריטן בהקדמה למהדורה חדשה לספר מקבים (ירושלים תשע"ח).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות