הפשרה האחרונה שהתקבלה בעניין אישור גיורי הרבנות הצבאית כדי לבטל את המחאה האשכנזית אינה אלא פארסה. אם נוסיף לזה את האיומים בביטול הכשרות של בד"צ העדה, נוכל לקרוא לזה במרוקאית מדוברת "פסארה" (וד"ל).
במשך הדורות נתקבלו לגיור בישראל גם כאלה, שמלכתחילה לא היה ברור מה תהיה מידת הקפדתם בקיום ושמירת תורה ומצוות. אין לדיינים אלא מה שעיניהם רואות ואם הם התרשמו שכוונת הגר אמיתית, קיבלוהו ובזה נגמר העניין. אף אחד לא חשב לבטל גרותו של מי שאורח חייו לא היה חרדי לחלוטין. אלה הן עובדות היסטוריות שנמצאות וכתובות בספרי השו"ת והפוסקים, נאמנת עלינו עדותם של גדולי הדורות.
הרבנות הראשית והרבנים הראשיים במדינת ישראל, אימצו את הקו ההלכתי הזה ואף אישרוהו, לדבריהם ולשיטתם כמובן נמצאו יסודות נאמנים בהלכה ובדעות הראשונים והאחרונים. נקודת המוצא של הוראתם, לקחה בחשבון את המציאות המשתנה ואת התפרקות הערכים בכלל ובעם היהודי בפרט, ותמיד שקלה שיקולי רווח והפסד לעם ישראל, וליישוב בארץ ישראל, ובעיקר כדי למנוע היטמעות והתבוללות בין הגויים.
מי לנו גדול כמרן הרב עובדיה בדורנו שהעמיס על כתפיו את צרת הדור ובמקום שלא היו אנשים, נכנס לעובי הקורה והכריע, כפי שעשה בזמן היותו הראשון לציון, ונתן את הגושפנקא המתבקשת והמיוחלת למתגיירי צה"ל.
פסיקתו הברורה והחד משמעית לא צריכה אישור והבהרה. את ביסוסה וחוסנה ניתן לראות בפסיקותיו ובדבריו של הרב עובדיה בכל שנות רבנותו. כך גם אמר ובצדק הראשון לציון הרב עמאר במוצ"ש האחרון.
בעם ישראל, תמיד היו כאלה שהחמירו יותר ולקחו קו קיצוני, אך הם היו המיעוט ובודאי לא היו בין נושאי האחריות הציבורית והלאומית ולא נמנו בין המנהיגים בפועל את כלל הציבור.
ומה נשתנה בזמנינו?! בימינו כנראה גדולי התורה המתונים, פוחתים והולכים, והקו הקנאי קנה לו מקום של כבוד סביב שולחן ההנהגה.
הפחד והחשש הפכו נחלת כולם. אף אחד אינו חפץ להצטייר כמי שאינו הולך בתלם ההלכתי "המקובל", ואין איש הרוצה להיות מוקע על ידי המיעוט הקולני השולט. "כחא דהיתירא עדיף", נשכח.
מיעוט קנאי זה, הוא תקיף, אלים וחסר רחמים. כמעט כל הדרכים כשרות בעיניו כדי להשליט ולכפות דעתו על הרוב. דבר לא מפריע לו לזלזל ולבטל את הדעות ההלכתיות האחרות, אף על פי שכך נהגו גדולי הדורות בכל מקום. מבחינתו, גם אם אליהו הנביא בכבודו ובעצמו יתגלה אליו ויורה לו את ההלכה, הוא לא יזוז מילימטר מדעתו השגויה.
המציאות המכריחה פסיקה מתונה אינה מוצאת חן בעיני הגדולים הליטאים, אבל עליהם להבין כי אין להם מונופול על התורה ועל פרשנותה.
לא מחמת הפגנות וטקסי קריעה למיניהם, נקבעת ההלכה ואוי לנו אם אמת של תורה לא תאמר מחשש לתגובות אלימות. הריצה המיותרת לחלות את פני המאיימים מעודדת הכרעת הלכה בדרך כוחנית, רחובית. על כגון דא אין צורך לריב על הקרדיט, כל מי שהיה שותף להתקפלות המבישה ולביזוי כבודו של מרן נושא באחריות.
הצגת כל התגובות