לפני כחודש ימים, הגיע אברך אל מעונו של מרן הגר"ח קנייבסקי ברחוב רשב"ם בבני ברק, וכמו רבים, בפיו שאלה מטרידה במיוחד, כשתקוותו היא שהגר"ח יסייע בידו, בברכה ועצה.
בהגיע תורו, פתח האברך וגולל בפני הגר"ח את מצוקתו האיומה, כאשר נאלץ לעזוב את ביתו ולעבור להתגורר עם אשתו וילדיו בבית הוריו, היות ובביתו שורצים מזה מספר חודשים עכברים.
לדברי האברך, כל מה שנעשה - לא הצליח להביא לסילוק העכברים בבית. מדבירים שונים הובאו, חומרים שונים נוסו - אף כאלה חזקים במיוחד, אך ללא הועיל.
הגר"ח קנייבסקי, פנה אל האברך ושאלו, "אתה מעשר?". "כן", השיב האברך, "אני מעשר כל דבר מאכל שנכנס לבית". המשיך הרב והקשה, "ומעשר כספים, אתה נותן?". האברך חשב מעט והשיב, "גם מעשר כספים אני נותן". והגר"ח שב ושאל את האברך: "אתה בטוח שאתה נותן מעשר כספים?", והאברך מתעקש בשלו.
"למי אתה נותן את המעשר?", שאל הגר"ח. האברך התחיל לספר כי מחמת שהוא שרוי בחובות גדולים, הוא משלם עם המעשרות את חובותיו.
הרב קנייבסקי, פנה אל האברך ואמר לו. "תקפיד לתת את המעשר כספים לעניים - ולא לשום דבר אחר, והעכברים ייעלמו מהבית". הגר"ח המשיך להרחיב בנושא והביא ראיות לכך מהגמרא.
העכברים נעלמו
האברך שאל את הגר"ח, האם יש דרך בה כן יוכל לשלם את חובותיו עם המעשרות, ונענה, כי אם ירשום במקום מסודר את הסכומים המדויקים של המעשרות שבהם הוא משתמש לתשלום החובות, תוך התחייבות לשלמם לכשירחיב, זה אפשרי.
האברך התחייב, קיבל ברכה, ואץ רץ אל רעייתו לספר לו את דבר הקבלה החדשה וברכת הרב.
בימי חול המועד, כחודש לאחר שהגיע בפעם הראשונה אל הגר"ח, הוא שב לבית הרב, ובפיו בשורה. "מיד כשנכנסה המשכורת הראשונה", סיפר האברך לרבי חיים, "מיהרתי לעשר ולרשום בצד את הסכום המדוייק.
"לאחר מספר ימים, הגיע לידי סכום נוסף, מיהרתי להעביר מתוכו צדקה לעניים בסכום של המעשרות, והעכברים נעלמו מהבית. כבר מספר שבועות מאז שחזרנו לביתנו, ואין זכר לעכברים".
בטרם פנה האברך לדרכו, שאל את הגר"ח, "האם המדבירים הרבים שהבאתי לבית, שלא הצליחו לסלק את העכברים בדרך הטבע, צריכים להחזיר לי את הכסף ששילמתי להם?".
הגר"ח קנייבסקי השיבו לאלתר, "דרך הטבע להיעלמות העכברים היא באמצעות נתינת מעשר כספים לעניים. אתה צריך לפנות למדבירים ולבקש את סליחתם על עוגמת הנפש שנגרמה להם מאי ההצלחה בסילוק העכברים מביתך. האשמה בכך, היא שלך".
הצגת כל התגובות