עד לפני כחמש שנים, שמענו אותו לוחש בהיסוס, "אני לומד מקצוע במכללה, אבל אל תספר לאף אחד", לאחר סיום הלימודים בכולל הוא היה מתגנב ברחובות צדדיים ועולה לאוטובוס שיסיע אותו למכללה.
פעם- בין "גברא לגברא" תמצית השיחות שהתנהל בין יושבי השולחן היה על השידוך המופלא שעשה הרב עם ראש הקהל או על האדמו"ר שנסע למנוחה בשוויץ, הרי שהיום השיחות והליחושים שם מעדכנים על תחילתו וסיומו של ה"סימסטר", על תאריכיהן של "מועד בחינות ב", והחדשות האחרונות בדבר המרצה החדש לבוגרי הקורס ב"ניהול ולוגיסטיקה".
בתקופה האחרונה זכו האברכים הסטודנטים לגינויים חריפים על היציאה ללמודים אקדמיים תוך כדי אזכור כי "פעם" היציאה לשוק העבודה לוותה במפחי נפש על לימוד התורה שנזנח ואילו היום באכסדראות המכללה מתקיימות שמונה מניני "ערבית" בין שיעור לשיעור.
אז אני אזהר בלשוני ולא אומר שהיום "העולם התקדם" אלא "העולם השתנה".
פעם- משרד הישיבה היה מורכב משולחן עץ ומחברת היום - ללא מערכת ממוחשבת ותוכנות ניהול חדשניות אין אפשרות לנהל ישיבה, להגיש דוחות ולקבל תקציבים.
פעם - אם הדוד שלך היה פקיד בבנק, יכולת גם אתה לקבל "ג'וב", היום - ללא תואר אקדמאי לא תוכל לזכות בתואר "עובד בנק" גם אם כל תפקידך יסתיים בהוצאת מעטפות הפקדה מהתיבה.
פעם - בוגרות "הסמינר למורות" היו משתלבות בבתי הספר כמורות וגננות היום - ממתינות להם משרות "היטק" עם משכורות שמנות במרכזים מיוחדים ומפוקחים שהוקמו במודיעין עילית, ביתר ובית שמש ע"י מיטב החברות הפיננסיות בארץ.
פעם - טכנאי מכונות כביסה הצטייד במברג בלבד היום - הוא חייב ללמוד ולהשתלם בטכנולוגית מסכי המגע והמיחשוב בכדי לתקן מכונה שמסרבת לפעול.
פעם - האברך שלמד גרפיקה, די היה לו בעפרון וגיליונות נייר שקופים היום - ללא יידע מקיף בהפעלת מחשב ותוכנות בסיסיות אין לו סיכוי להתחיל ללמוד.
אף אברך שיוצא ללמוד במכללה אינו מזניח את לימוד התורה, אף אברך אינו עושה מכללתו קבע ותורתו עראי, בדיוק באותו אילוץ שעסק פעם האברך במקצוע הסת"ם או חלפנות הכספים הוא נאלץ לשבת במכללה ולהשתלם במקצוע שישלב אותו בשוק העבודה.
אם אין לכם אבא או "שווער" שמסוגל לתמוך בכם ולחתן את ילדכם בבוא הימים, רוצו ללמוד מקצוע, תכבשו את ספסלי הלימודים במכללות שהוקמו עבורכם, תשתלבו בשוק העבודה הישראלי ותצליחו לפרנס את משפתחיכם בכבוד.
ובזאת יקוים בנו "ולא יצטרכו עם ישראל זה לזה"
הצגת כל התגובות