תולדות חייו של האדמו"ר מויזניץ זצ"ל

כ"ק האדמו"ר מויזניץ (צילום: דוד קורן)

אבל כבד בכל ריכוזי היהדות החרדית בכלל ובקרב אלפי חסידי ויז'ניץ בפרט, עם הסתלקותו לגנזי מרומים של זקן האדמו"רים, כ"ק האדמו"ר מויזניץ זצוק"ל.

האדמו"ר מויזניץ נולד בי"ג בסיוון תרע"ו, לאימו מרגלית ולאביו האדמו"ר רבי חיים מאיר בעל ה'אמרי חיים', ומקים ממלכת ויזניץ בישראל לאחר מלחמת העולם.

כבר בעודו ילד ניכר בשקידתו העצומה על התורה והעבודה, ומסופר כי לילות שלמים לא נתן תנומה לעיניו ולא פסק פומא מגירסא. היה מסתגר במשך שעות בחדרו ושוקד ברציפות ללא הפסק כשהוא הוגה על תלמודו.

מיד לאחר השואה הגיע לישראל ומונה ע"י דודו בעל ה"דמשק אליעזר", לכהן בראשות ישיבת ויז'ניץ שנפתחה בתל-אביב, הרביץ תורה לתלמידים וסייע לאביו בפיתוח ממלכת ויזניץ ובהקמת הקרייה בבני ברק.

מסופר כי באותם ימים היו רואים, תושבי השיכון החסידי בשעת בוקר מוקדמת של יום ראשון, את הרבי ששב כשהוא עדיין עטוף במלבושי השבת מלימודו ב"אוצר הספרים" של ישיבת פוניבז' במשך כל ליל מוצאי השבת.

לאחר שאביו זצ"ל נפטר, בשנת תשל"ב, קיבל על עצמו את עול האדמו"רות כשאלפים ורבבות נכנסים אליו לקבל ברכה ועצה ותושייה ורבים כמובן נושעו מברכותיו. בנוסף, שימש גם כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

תפילות בהשתפכות הנפש

עמודי התווך של הרבי זצ"ל, היו השילוב הנדיר של תורה וחסידות, חינוך לאהבת ה' ועבודת המידות, וההתעלות ביום שבת קודש. תמצית חייו היו תורה ושוב תורה, שילב בלימודו עיון מעמיק יחד עם בקיאות נדירה בכל חלקי התורה.

ראה ערך עליון במיזוגם של תורה יחד עם חסידות והקפיד להעמיד תלמידים ולהרביץ את משנתו החינוכית בגאון וביד רמה, השמחה וההתעלות הרוחנית בשבת קודש הינה כאמור, אחד מהערכים המרכזיים להם חינך, השמחה בשבת, הטיש שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה, התפילות הנרגשות בהשתפכות הנפש, והשירה והזמרה תוך אהבת אחים ואחוות מרעים.

ימי החגים ובמיוחד חגי תשרי, פסח ושבועות היו מעמד נשגב שקשה לתאר, עבודת הקודש הייתה אז בשיאה, רבבות החסידים היו זוכים אז למעמדי התעלות ורווים רוב חופנים של קדושה וטהרה.

כל דקה חשובה

הרבי מויז'ניץ זצ"ל הקפיד מאוד על ערך הזמן וחשיבותו, וביקש מכל חסידיו שיעמדו בזמנים, החדיר בתלמידיו וחסידיו את הצורך בעבודת המידות והלימוד התדיר בספרי מוסר, כמו"כ דרש לערוך חשבון נפש בכל יום ותיקן סדר לימוד יומי בספר חובת הלבבות.

האדמו"ר ראה ערך עליון בקירוב צעירים מבתים חסידיים שהתרחקו מהיהדות ומדרך החסידות, בשל פגעי הזמן, וביקש והצליח לקרבם ולהעמיד מהם זרע ברך ה' ההולכים בדרך התורה והחסידות.

מאות רבות של משפחות חסידיות חבות לו את חובם הרוחני וזאת בשל העידוד, הליווי וההדרכה הצמודה שהעניק להם לאורך הדרך בה יתקרבו לדרך התורה והיראה.

בימי שבתו בת"א, הקפיד ביותר על "שמירת העיניים" ועל ההתרחקות מהרחוב החילוני, היה הולך עם משמשיו כשהם מובילים אותו ועיניו עצומות. באותם ימים אמר להם האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל כי יבאו ימים וכולם יעמדו בתור בכדי להתברך ממנו.

ת.נ.צ.ב.ה.