יש דברים שלולא רואים אותם מול העיניים - מתקשים להאמין לקיומם, אבל אין טוב ממראה עיניים, והנגלה לנו הור פשוט לא ייאמן.
>> למגזין המלא - כנסו
לא ייאמן כיצד עיר בת כמאה אלף תושבים, עם אלפי נסיעות של התחבורה הציבורית ביום, מתנהלת שני עשורים ויותר עם כניסה ויציאה אחת מהעיר וכביש גישה אחד בעל נתיב אחד לכל כיוון.
כן. קראתם נכון. מה קורה אם יש תאונה? ובכן, התנועה עומדת. לאורך קילומטרים רבים ופוקקת גם את העיר. בדיוק כמו שקרה לפני כמה ימים, ובדיוק כמו שקורה, לצערנו, כל כמה שבועות. רק לאחרונה הכביש נחסם לשעות רבות בשל תאונות דרכים, והגישה לעיר או היציאה ממנה – נחסמה. ככה, בכל פעם שיש שם תאונה.
נכון אומנם שהחלו העבודות להרחבת הכביש – וגם זה קרה מאוחר מדי ולאט מדי – אך עדיין השאלה במקומה עומדת וזועקת: מדוע לא מתקדמת סלילת כביש הגישה החדש והחיוני? יצאנו לבדוק.
"סבל בל יתואר"
"אני נוסע כל בוקר למודיעין הסמוכה", שח ישראל אדלר תושב העיר בשיחה עם 'כיכר השבת', "נסיעה שאמורה לקחת רבע שעה לוקחת ארבעים דקות. אני מוצא את עצמי מוותר על נסיעות קצרות לשילת בגלל העומס. במוצאי שבתות אני בכלל מעדיף לא לנסוע".
• צפו ב'פינת הצרחנות' מאת משה מנס בה הוא תוהה, מדוע אין עוד כביש גישה? >>>
"רק לאחרונה הבן שלי חזר בסביבות השעה אחד עשרה מבר מצווה של חבר, ובגלל העבודות שמתקיימות שם בלילות הוא הגיע אחרי אחת וחצי", מציין אדלר.
עוד תושב מספר: "אני עובד וגר במודיעין עילית ואת הפגישות החשובות אני לא עושה מחוץ לעיר לפני השעה אחד עשרה בבוקר. אחרת אתקע בפקקים ולחינם".
"אנחנו סובלים מזה עשרים שנה", פותח רפאל תושב העיר בשיחה עם 'כיכר השבת', "זה הרי רק קטע קטן מהכביש כי ברגע שהוא משתחרר - נוסעים חלק, רק הבעיה היא שעכשיו עובדים על זה. בקורונה טיפלו בזה מהר, אבל עכשיו זה לאט לאט וחבל. אין יום שאין כמעט תאונת דרכים. סבל בל יתואר".
ומה יקרה בעת חירום?
"תשמע סיפור מצמרר", במילים האלה בוחר דוד פישל, אסטרטג ויועץ לגופי ממשל וארגוני המגזר השלישי, לפתוח את שיחתנו, "זה היה בשעת בין ערביים. המבצע הקטלני של חברי החולייה יצא לדרך. בעל עין חדה היה מבחין בשלשה חמושים יורדים בחסות צללי הערב בשבילים המובילים לפרצה שיזמו מראש ליד הכפר דיר קדיס. השלשה, שמקורם מהכפר נעלין הסמוך, תכננו את הפריצה למודיעין עילית מזה מספר שבועות.
"בידי כל אחד מהם רובה קטלני מדגם 'עול' שאותו ייצרו אנשי חמאס ברצועת עזה, ורצועות של כדורים על כתפיהם. הם באו כדי להתאבד, אבל עד אז הם מבקשים לקטול כמה שיותר חיים.
"רכב שהוכן מראש מחכה להם בשביל עפר סמוך לכיכר התנועה שבקצה רחוב אביי ורבא. הם מניעים אותו, ומתקשרים לסייען נוסף שממתין במרחק דקת נסיעה מהיציאה מן העיר. כל מה שעליו לעשות, הוא ליזום תאונה לא קלה על כביש 446 באזור הכניסה לעיר החרדית. כל השאר ייעשה מאליו.
"הפקק שהחל להיווצר כצוואר בקבוק לאורך כל כביש 446, חסם גם את היציאה מהעיר. שלושת חברי החולייה החמושים החנו את רכבם סמוך לכניסה לעיר והחלו לפעול. הם ירו ללא אבחנה. את מרחץ הדמים שהתחולל, חבל - ואין גם צורך - לתאר".
פישל עוצר לרגע וממשיך: "הסיפור הזה כמובן לא התרחש, חלילה, לא עלינו. אבל עלינו לקבל פרופורציות במה מדובר כאשר נלחמים על כביש גישה נוסף".
"מודיעין עילית הינה עיר של כמאה אלף תושבים", מדגיש פישל, "היא נצורה שלא בטובתה לאורך שעות רבות מדי שבוע, בפקקים ענק שנוצרים בכביש 446, בעל הנתיב היחיד לכל צד. זהו מצב של סכנת חיים".
לקראת הכתבה נכנסתי קצת לעובי הקורה והבנתי שהולכים להרחיב את הכביש?
"גם אם ירחיבו את הכביש ואכן עומדים להרחיב אותו, מדוע שלא יהיו שלושה נתיבים לכל כיוון?", שואל פישל ומפטיר: "לאלוקים פתרונים. ובכל מקרה - זהו עדיין כביש הגישה היחיד לעיר בת כמאה אלף התושבים".
מדוע סלילת כביש נוסף לא מתקדמת ומה כן ניתן לעשות בנידון?
"שנים ארוכות תקועות עבודות סלילת כביש הגישה הנוסף, בשל התנגדות של יישובי האזור, בתואנות ביטחוניות, ומשאלו הופרכו, גייסו אלה את הירוקים וארגוני צער בעלי חיים, שיטענו כי כביש גישה נוסף לעיר - יגרום לפגיעה בחי ובטבע האזורי. אז יש לנו חדשות: עמק הצבאים שרד לפני עשרים שנה כשתוואי הכביש חלף מכיוון כביש 443 באזור המחסום הקיים כיום, וישרוד הלאה גם עם כביש גישה שיתחדש".
פישל ממשיך: "בינתיים, סובלים עשרות אלפי תושבים שלא יכולים להגיע ליעדם, כאשר גם בעת סכנת חיים של ממש, פציעות חמורות, התמוטטות או הסעת יולדות – דבר שקורה אצלנו בלי עין הרע כמה פעמים ביום - אין לעיתים אפשרות לצאת מהעיר, המרוחקת כחצי שעת נסיעה עד למרכז הרפואי הקרוב.
"ושוב", מדגיש פישל, "שלא נדבר על אירועי חירום, כגון מה שסיפרתי בהתחלה, שאז עלולה העיר להיוותר ללא מענה כלל".
מכאן עובר פישל לדרכי הפעולה האפשריים: "סלילת כביש הגישה החדש, הכרחית, כמו גם הרחבת הכביש הקיים לשלשה נתיבים לכל כיוון. מול הקושי בהשגת אישורים, מול הבירוקרטיה שההתנהלות ביו"ש מזמנת, ומול ההתנגדות לפגיעה בעמק הצבאים ובאוכלוסיית בעלי החיים - יש דרך אחת: תכלול הנושא מול כלל הגורמים, והצבתו כיעד מועדף בראש סדר היום, בלי לתת לגופים השונים למרוח זמן".
מי צריך לטפל בעניין?
"תראה, בדיוק לשם כך נבחרו נציגי הציבור החרדי, ואנשי 'דגל התורה' בפרט - שיונקים את כוחם מעשרות אלפי בעלי זכות בחירה שהכניסו אותם אל הכנסת ואל משרדי הממשלה. יש נציג בכיר מאוד במשרד התחבורה, יש אוזן קשבת אצל השרה שידועה כבולדוזרית לא קטנה, וזהו כבר סיבוב שני של העלאת הנושא לסדר היום. אין תירוצים. צריך להתחיל לפעול.
"אני בעצמי פניתי בנושא לגורמים רבים, ואפילו למבקר המדינה שהבטיח להעמיק בנושא. אבל חבל לחכות. ההיסטוריה מוכיחה שממשלות בישראל מחזיקות הרבה פחות זמן ממה שמעריכים. הזמן קצוב. לעבודה ולמלאכה. כדי שלא נחזה בהתממשות חזיונות השחור ונבואות הזעם בזמן אמת", חותם פישל את שיחתנו.
לא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור
יש, כמובן, גם צד שני למטבע. אותם ארגונים שחשוב להם לשמור על הסביבה. אנחנו עוברים לשוחח עם מירי פוקס חברת הוועד להצלת עמק הצבאים של חבל מודיעין וחברה בעמותת תושבים משפיעים במודיעין.
מה דעתך על גביש גישה נוסף למודיעין עילית?
"אני כמובן מתנגדת אליו בכל התוקף. מדובר באזור נדיר של טבע. אין שטחים פתוחים במרכז. וגם, זהו אזור עם ערכיות גבוהה. יש שם עדר צבאים וצמחיה פורחת, יש שם עתיקות בסדר גודל יוצא דופן עוד מתקופת בית שני".
אני מבין, ומה הבעיה לעשות כביש גישה נוסף עם גשר מיוחד לבעלי חיים שיוכלו לעבור מעליו כפי שיש בכמה מקומות ברחבי הארץ?
"גם אם יהיה כביש וגשר – זה עשוי לפגוע בחיות הבר", עונה פוקס, "גם ככה היום החיות קצת כלואות בגלל גדר המערכת. יש שם הרבה דריסות של בעלי חיים".
פוקס משתפת: "היינו בוועדה בכנסת עם ראש העיר. הוא אמר שיש עניין של חיי אדם מול עדר צבאים, אבל לדעתי זה מעבר לצבאים".
"אם אנחנו לא נשמור על שטחים פתוחים לנו לא יהיה חיים", פוקס נחרצת.
את אומרת דברים נכונים, אבל מה עושים עם זה שחייבים כביש חירום?
"יש פתרונות. יש את כביש הגישה של צה"ל, מדובר בכביש קיים. ובכלל, הכביש הזה שרוצים לבנות מוערך בכעשרה מיליון שקלים. כל המומחים ששוחחנו איתם אומרים שזה לא ייעצר שם וזה מינימום כמאתיים וחמישים מיליון שקלים. בחצי מהסכום הזה – אפשר וצריך לבנות במודיעין עילית חדר מיון קדמי. מגיע לתושבים שם. אמרנו את זה בזמנו לראש העיר אבל הוא לא התייחס לזה. חבל, למה לא?", תוהה פוקס בקול, "מדובר גם תעסוקה לתושבי העיר וגם לא ייסחבו בפקקים. מה גם שלשומרי השבת יהיה ליד הבית מקום שיכולו לבקר יולדות וחולים.
"השטח הזה (היכן שרוצים להקים את הכביש השני. א"ט) הינו מקום ערכי בצורה יוצאת דופן. אין לתושבי מודיעין עילית חצי סנטימטר ירוק. היא הרי לא תוכננה כעיר כמו מודיעין. האוכלוסייה גדלה ומה יהיה בעוד שלושים שנה? לא יהיה להם לאן ללכת להראות לילדים את הטבע".
איפה את גרה?
"מודיעין".
כמה כבישי גישה יש לעיר?
"חמש".
הבנת את ההבדל?
"אני לא מצדיקה את מה שקורה במודיעין עילית. גם מודיעין באתגר לא פשוט. בקרוב היא עשוי לשלוט על שטחים רבים מהטבע".
אז את יכולה להבין את התושבים שתקועים בפקקים שכל מה שאמרת עד עכשיו – חשוב ככל שיהיה – לא הכי מעניין אותם?
"ברור. קשה לחיות ככה. גם אני לאחרונה הייתי צריכה תחבורה ציבורית לעיר וחיכיתי זמן רב. אני חושבת שדבר ראשון צריך מענה בתחבורה הציבורית. ככה ייסעו בה יותר.
"אם עיר כזאת גם כלואה וגם ללא תחבורה כי הרי יש לתושבים הרבה פחות רכבים, אז קודם כל צריך תחבורה ציבורית ואז דברים נוספים".
אז, שוב בבקשה, מה הפתרונות שלדעתך ניתן לעשות?
"יש להרחיב את כביש 446 לשני נתיבים. במקרה חירום ניתן להשתמש בדרך החירום הקיימת של כביש 1. ליצור עוד יציאה לכביש 446, וכמובן, כאמור, תחבורה ציבורית נרחבת".
פוקס חוזרת ומדגישה את החשיבות על שמירת האזור שמסביב למודיעין עילית: "שמעתי רב שאמר 'אם אתה רוצה לראות את אלוקים – לך לטבע' וככל שאני מתעמקת יותר בטבע אני מבינה שזה כל כך נכון. כבר יש שם מגרסה וביוב זורם, בואו נשמור על המקום הזה שלם".
פוקס מקריאה לנו מה שכתב לה תושב העיר, חרדי: "השטח הזה הוא הריאה הירוקה היחידה במרחק הליכה מביתי. השטח הזה מבריא אותי ומשחרר אותי כל בוקר, יש בו צבאים, שועלים, ציפורים מיוחדות, זוחלים ועוד, ואין שום מקום אחר קרוב שיש את אותם בעלי חיים. הפריחה והצומח בשטח הזה הם מדהימים ביופיים, ואינם נמצאים בשום מקום אחר קרוב.
"'במודיעין עילית אין אפילו פארק אחד שאפשר לקרוא לו פארק ירוק, פשוט אין, הגינה הכי גדולה היא בשטח זעום וקטנטן, ומאוד לא מטופחת בלשון המעטה. לסיכום, זהו המקום היחיד שיש פינת ופיסת טבע ברדיוס של קילומטרים ליד העיר שלנו. בבקשה תשאירו מקום אחד שנוכל לנשום בו".
"בקיצור", חותמת פוקס: "אם השטח הזה ייחרב לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור".
עמק הצבאים או הצבועים?
לעומתה, אנו משוחחים עם תושב העיר שאומנם גם חשוב לו לשמור על הסביבה, אך מנגד הוא לא יכול שלא להתבטא בחריפות ולשאול ישירות: "האם מדובר בעמק הצבאים או עמק הצבועים?", ככה, במילים אלו הוא פותח איתנו את השיחה.
"אני תושב העיר מודיעין עילית. בחודש האחרון פגשתי אדם יקר תושב מודיעין, שהתברר לי כפעיל מאוד במאבק לשמירה על עמק הצבאים הגובלת עם מודיעין עילית. הייתה לו בעיקר ביקורת על החרדים תושבי עירי. 'למה אנחנו לא שומרים על הסביבה, וכתוב במדרש 'תנו דעתכם שלא תחריבו את עולמי'', ממשיך התושב ומספר, "האמת, אני מסכים אתו כל כך. הלוואי שהיה לנו את הפניות, את היכולת ואת האפשרות לעשות יותר למען הסביבה.
"העמק כאן הוא של כולנו, למען הדורות הבאים. בטח כתושב מודיעין עילית שחסר בה מקומות ירוקים, זה הטבע והמרחב כמעט היחיד שאפשר לצאת אליו בשביל הגוף והנפש וזה מתסכל אותי לראות שם את ההזנחה, את שפיכת הפסולת של הקבלנים ואת כל הביוב ששוכים שם הפלסטינים על בסיס קבוע".
התושב משתף בגילוי לב: "אני אישית מלמד את הילדים שלי להשאיר את הטבע כמקום יותר נקי מאשר הגענו. משתדל לאסוף גם פסולת של אחרים.
"אבל רגע לפני שאני מגייס את תושבי מודיעין עילית להגנה על הסביבה ולאיכות החיים, חשוב גם שנוודא שהחיים עצמם בסדר. לצערי הרב אני נאלץ לשתף שאנחנו נמצאים במצור תחבורתי נורא. תקועים בתוך העיר שלנו בכביש גישה יחיד שמוביל אל העיר. כל בוקר, צהריים וערב - מאות ואלפי תושבי העיר והישובים נתקעים במשך שעות ארוכות בדרך לעבודה או לבית".
"נו, אז עכשיו מוסיפים עוד נתיב תחבורה ציבורית", התושב נאנח קלות, "אבל זה כנראה לא יספיק ומה שנדרש הוא להוסיף כביש גישה נוסף שאמור לעבור בתוואי עמק הצבאים. מי שעוצרים את בניית כביש הגישה הנוסף הם הגופים הירוקים ובהם רבים מתושבי מודיעין. בהם אותו אדם שהייתה לו ביקורת עלינו החרדים.
"אז שאלתי אותו ואני שואל את כל מי שדואגים לסביבה, וחשוב להדגיש שיש רבים וטובים שעושים עבודת קודש חשובה, למה אי אפשר לעשות את אותם פתרונות סביבתיים כמו שעשו במודיעין. שבוע שעבר הייתה לי פגישה באזור המסחרי החדש של מודיעין וראיתי שיער בן שמן נחתך לאורכו ולרוחבו עם כבישים ארוכים, ארוכים.
"גם בימים אלו ממשיכים בסלילת והרחבת הנתיבים. למודיעין יש ארבעה כבישי גישה המובילים לעיר, למרכזים המסחריים, למרכזי הספורט והמסחר. שני נתיבים מוארים בכל צד כולל גם מסלול לרוכבי אופניים ולהולכי רגל".
התושב ממשיך בשטף: "לא יתכן לומר שבמודיעין לא חשבו על הצבאים ועל חיות הבר. כנראה ששם עשו מעברים אקולוגים בצורה ששומרת על הסביבה. אז את אותו פתרון צריך לעשות גם כאן בעמק הצבאים של מודיעין עילית. או אולי נכון יותר לקרוא לזה עמק הצבועים?!", חותם התושב בשאלה רטורית.
צריכים אישורים משתי וועדות
אנחנו עוברים לשוחח עם גורם בעיריית מודיעין עילית כדי להבין טוב יותר מה נעשה עד כה ובעיקר, מה ניתן לעשות הלאה.
"העירייה יזמה מהלך בכדי לקדם את הפרויקט בצורה הטובה ביותר בטקטיקה של חיבור ושיתוף כלל הגורמים המוניציפאליים באזור הסובלים כולם מהעומס התחבורתי הזה", אומר הגורם, "התוואי שהוצע הוא תוצאה של הסכמה בעקבות פעילות העירייה לחיבור ושיתוף של כלל הגורמים המוניציפאליים באזור יחד עם רשות מקרקעי ישראל ולמקסם את האינטרסים שלהם לקידום הכביש בתוואי הזה.
"למרות העומס בשילת, העיר מודיעין נאבקת להסיט את המחלף המתוכנן מאזור שילת לאזור צומת מכבים-רעות. ולהתחבר לכביש מספר שלוש עוקף מודיעין עד למחלף לטרון בכביש 1. שילוב אינטרסים של כלל הגורמים ככוח אחד, עם התחשבות בצרכים ומציאת פתרונות, ככוח משותף ועוצמתי לאישור הכביש שחשוב לכל הנוגעים בדבר ולא רק למודיעין עילית.
"נוצר מצב שארגוני הירוקים עצרו אותנו מלהתקדם ובכלל כל שינוי או הוספה בתכנית דורשת בדיקה בשתי וועדות שונות! אנחנו מנסים בכל העת לקדם את בניית כביש הגישה הנוסף, והלוואי ונהיה אנשי בשורה".
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il
הצגת כל התגובות