השבוע חלקתי את זמני בין פעילות בבסיסים בדרום, לחזרה ל"בסיסי האם" בבתי הספר ומוסדות החינוך. אווירת ימי החירום עם "שגרת המלחמה" משפיעה גם באופן טכני, ועל כך יעיד מבנה הממ"ד רחב הממדים שהולך ונבנה בגני הילדים שלנו בבנימינה, שעד לפני כחודש היה זה בגדר חלום. אך בעיקר באופן מהותי, וכפי שמתבטא בשיח עם התלמידים, השתדלתי בעיקר להקשיב וכך עמדתי על כמה נקודות שהטרידו אותם.
אחת השאלות שחזרו ונשאלו השבוע על ידי התלמידים, לאור ההתרחשויות בלחימה בעזה, והגעת החיילים למקומות שבהם היו יישובים יהודיים פורחים עד לפינוי גוש קטיף וחבל עזה, בשעתו היו אלו יישובים נהדרים בכל קנה מידה, מטופחים ומושקעים, בעלי נוף עוצר נשימה. התלמידים נחשפו לתיעודיים ולתיאורים על מקומות שהיו ממש פניניות חן מיוחדות, וכעת מסתבר כי לאחר הפינוי הם הפכו עיי חורבות על ידי ערבים שזרעו שם חורבן, הרס לשם הרס. התלמידים נדהמו מכך, ושאלתם בפיהם: למה? מדוע? למה לשרוף? למה להרוס? ומה בעצם הם רצו להרוויח בזה? הנפש העדינה שלהם לא הצליחה לעכל את זה, ובצדק...
•
בפרשת השבוע – פרשת תולדות – התורה מספרת על יצחק אבינו שזכה להיוולד בארץ ישראל ולגור בה כל ימי חייו, וזאת חרף הקשיים והרעב הכבד. בפרשתנו מופיע כסיפור בתוך סיפור הצלחתו של יצחק מחד, וקנאת הסביבה שלו מאידך. ובתוך כך מגיע סיפור בארות המים.
"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' ... וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד... וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים... וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר"
והשאלה מזדעקת מאליה, מדוע סתמו הפלשתים את הבארות? (אגב, אין קשר בין הפלשתים הללו לבין אלו שקוראים את עצמם פלשתינים, אם כי כנראה למדו מהם פרק בהלכות קנאה ושנאה...). גם אם בחרו להשתלט עליהם בכוח הזרוע, הרי יכלו להשתמש בהם בעצמם, ומדוע להרוס, לסתום ולמלא עפר?
•
חשבתי אולי כך, הבארות הללו שימשו את אברהם להכנסת אורחים, ובאמצעותם הוא הביא את הכרת האמונה, החסד והרחמים לעוברים ושבים. אותם שונאים ומקנאים באים להילחם בעצם הרעיון שאברהם מייצג, הם באים להשמיד את הפרויקט הערכי שלו! בארות המים הם רק האמצעי שלהם לבטא את זה.
זוהי דרכה של קנאה, שמתדרדרת לשנאה, ומשם מגיעים גם לפורקן יצרים שכזה, להרוס כדי להרוס, בניסיון עלוב לקעקע את דרך האמת.
•
וכעת לתכל'ס, מה אנחנו למדים מכך לעצמנו? אגיד לכם מה הוא המסר שהסברתי לילדים היקרים ובני הנוער, שלשמחתי הרבה שתו את הדברים בצימאון.
דבר ראשון: אנו נלמד ממעשיו של יצחק, לעומת ההרס והחורבן שזרעו הפלשתים, בואו נראה כיצד יצחק בוחר לעסוק בפעילות החיובית ב'מגרש שלו', "וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ"
לכל אחד מאיתנו יש את הבאר שלו, את הערוגה שלו, את אותה חלקה שהבורא חנן אותו בה, אם זה משפחה, ילדים, נכסים, כישרונות ובעצם כל הכלים שהוא ניחן בהם, זה תחום העיסוק האמתי של האדם, ושם עליו להשקיע את כוחותיו זמנו ומרצו.
והדבר השני: לעולם, אבל לעולם! אל תעלה על דעתך מחשבה כי שלילת הזולת תקדם אותך בחיים! להתרחק כמו מאש מעיסוק בחלק השלילי, תמיד תחתור להתקדם ולהשקות את חלקת האדמה שניתנה לך, שם תשקיע, ומשם תגיע אל המטרה הייחודית אשר לשמה הגעת לעולם. שם טמון סוד ההצלחה שלך!
כאשר כל אחד מתמקד בעשייה החיובית בחלקה הפרטית שלו, ניתן לבנות על כך נדבכים נוספים כמו שיתופי פעולה פוריים, לתועלת כלל השותפים, אבל לעולם לא לשכוח כי הדרך הנכונה היא טיפוח ובנייה חיובית!
הצגת כל התגובות