אין יותר מזוהה עם העיר עזה, מדמותו של שמשון הגיבור (משיח ושופט בדורו), שבצדקותו וגבורתו, לחם למען עם ישראל, כנגד העם הפלישתי. שבט דן לא הצליח להוריש את העיר עזה, ושמשון הגיבור אזר עוז וביקש מהקב"ה: "וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים".
תפילתו של שמשון "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים", נאמרה לאחר ששמשון הוחזק בבית הסוהר בידי פלישתים, עיניו נוקרו, והוא הובל בביזיון למקדש דגון כדי לחגוג את ניצחונם. שמשון נשען על עמודי המבנה וביקש מהקב"ה "תמות נפשי עם פלשתים", ושבר במו ידיו את העמודים שהחזיקו את המבנה. התוצאה הייתה טראגית עבור הפלישתים, והם מתו בהמוניהם, יותר מכל אלו ששמשון הרג בכל חייו.
"תמות נפשי עם פלישתים" לפי מודל הסלמת הקונפליקט של פרידריך גלזל, הוא השלב האחרון מתוך 9 בהסלמת סכסוך, בו אדם מוכן להפסיד הכל, והעיקר להביס את יריבו.
עד ימינו בעזה יש רחוב 'אבו אלעזם' שפירושו 'אבי הכוח' הלו הוא שמשון הגיבור. מסורת מקומית (אותה ציטטו יהודים רבים), שהבניין אותו שבר שמשון ביום מותו, שרידיו מצויים ועומדים ברחובה של העיר. בעזה יש גם מסגד על שמו של שמשון הגיבור "מסגד אבו – אלעזם".
לפי נכבדי העיר עזה ששוחחו עם ראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי (לשעבר) אלוף משנה דוד חכם, המקום המדויק בו שמשון הגיבור מצא את מותו במקדש דגון והביא למותם של פלישתים רבים שהתאספו במקום כדי להתעלל זו, היה בקרבת הצומת שחיבר שלושה צירים מרכזיים בעיר – שני כבישי הרוחב אל-ווחדה ועומר אל-מוח'תאר וציר האורך הפנימי שהוביל ממחסום ארז שבכניסה לרצועה ללב העיר עזה.
• • •
בקרבת העיר עזה מצוי תל עתיק, ושמו 'עלי אל-מונטר' בו נערכו קרבות עקובים מדם, והוא מזוהה כהר אליו העביר שמשון את דלתות שערי העיר עזה.
במקום ישנם תעלות קשר ועמדות מזוינות מבטון, הן במבצע קדש, והן במלחמת ששת הימים, כוחותינו פרצו לעזה דרך עלי מונטאר. במלחמת ששת הימים כוחותינו סבלו מאבדות קשות, והם עלו על מוקשים רבים, אולם שום כח שבעולם לא עמד בפניהם.
חטיבת הצנחנים בפיקודו של תת אלוף (אז) רפאל איתן נעו בכביש העוקף את עזה, וסמוך לגשר הנחל הבשור הסתתרו מהמצרים. רגע אחד לפני שטנק מצרי חיסלם פגע בו אחד הצנחנים ברומֶה רימון כנגד טנקים.
אירוע שריגש רבים, כתב ההיסטוריון צבי אילן כי במהלך הקרב הקשה הוצת זחל"מ ישראלי, ונהגו ביצע מעשה הקרבה בל יאמן. הוא הסיע את הרכב הבוער לעבר שני זחל"מים מצריים, התנגש בהם ופוצץ אותם על יושביהם. מהדורה זו היא שלישית במספר של "תמות נפשי עם פלישתים", וההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב ושוב בגבורת העם היהודי הנאבק באויביו.
מהדורה נוספת של גבורה זו של "תמות נפשי עם פלישתים", פרסמנו במדור זה, על פרעות תרפ"ט, עת התקבצו יהודי העיר עזה בבית המלון (שהיה מול המסגד הגדול), שהיה מוגן ע"י שומרים ערבים. והאופה היהודי אהרון יופה בראותו את הרעה למול עיניו, הוציא מהמרתף גרזינים, וחילק מתוך מטרה להתגונן על נפשם.
אשתו חיה שרה יופה הגישה קפה ועוגיות לשומרים הערבים, ודרשה מהם שירו באוויר כדי למנוע מהפורעים להיכנס למלון, אלא שאלה לא ההינו לעשות זאת (למרות שאכלו בתאבון רב, את העוגיות ולגמו מהקפה).
משכָּלוּ כָּל הַקִּצִּים, חיה שרה יופה, אזרה עוז, ודחפה את אצבעה להדק אחד הרובים, וירתה באוויר. כאשר היא חזרה למלון היא אמרה משפט אַלְמוֹתִי: "אנחנו נגן על עצמנו עד האיש האחרון – תמות נפשינו עם פלישתים".
אלו היו שלושה אירועים חוזרים על עצמם, של "תמות נפשי עם פלישתים" של גיבורי עמינו בעיר עזה. ייתן השם ונזכה לקום מעל אויבינו, ושלום עולמי ישרור, ותקום מלכות ישראל ובנין בית המקדש בב"א.
לקריאה נוספת:
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית' (בהפצת מדרשת 'ראשית ירושלים')
- דוד חכם, 'עזה בגובה העיניים - מבט לאינתיפאדה מבפנים' (מודן 2016)
- צבי אילן, 'סיני ורצועת עזה' (תל אביב 1968)
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com